הקרב על ברלין היה אחת המערכות האחרונות בזירת מלחמת העולם השנייה באירופה. המתקפה הסובייטית החלה ב־16 באפריל 1945 והסתיימה ב־8 במאי 1945, עם כניעת גרמניה הנאצית. בקרב עצמו השתתפו כוחות גרמניים בסדר גודל של כמה מאות אלפי חיילים, בעוד שלברית המועצות היו יתרונות מספריים עצומים, בכוח אדם ובציוד (בסך הכל כ־2.5 מיליון חיילים במערכה כולה).
ב־12 בינואר 1945 פתחה ברית המועצות מתקפה גדולה בפולין ובפרוסיה המזרחית, מבצע ויסלה־אודר. הכוחות הסובייטיים התקרבו במהירות אל נהר האודר, כ־60 ק"מ מזרחית לברלין. הפיקוד הסובייטי נמנע בתחילה ממתקפה מיידית על ברלין, כדי לאבטח את אגפיו. במהלך החודשים הבאים כותרו והושמדו יחידות גרמניות רבות, והשטחים ממזרח לאודר נפלו לידי הצבא האדום.
הכוחות הגרמניים בצד המזרחי נחלשו מאוד עד אביב 1945. הם סבלו ממחסור בדלק ובכלי נשק כבדים, ורבים מהיחידות הורכבו מחיילים חסרי ניסיון, קשישים ונערים (כגון ה"פולקסשטורם" ו"היטלר יוגנד"). מפקד קבוצת ארמיות ויסלה, גוטהרד היינריצי, בנה הגנה חזקה על רמת זלו (Seelow Heights), גבהים המפקחים על ראשי הגשר מעבר לאודר. שם נבנו קווי הגנה עם תעלות נגד טנקים, בונקרים ותותחי נ"ט.
הפיקוד הסובייטי ריכז שלוש "חזיתות" (קבוצת ארמיות) למתקפה על ברלין. התוכנית הייתה שגאורגי ז'וקוב יכבוש את ברלין בהסתערות חזיתית מצד ראשי הגשר על האודר, בעוד איוואן קונייב יתקוף מדרום ואילו קונסטנטין רוקוסובסקי יפעל בצפון. סטלין לחץ לכבוש את ברלין במהירות, כי לעיר הייתה חשיבות פוליטית וסמלית עצומה.
המתקפה הסובייטית נפתחה ב־16 באפריל בהפגזה ארטילרית כבדה ובתקיפות אוויריות. היינריצי הציל חלק מכוחותיו על ידי נסיגה מקו ההגנה הראשון לפני ההפגזה, והקשה על יעילותה. הקרב באזור רמת זלו היה קשה מאוד: המגינים הגרמנים יצרו אש כבדה מטנקים ותותחי נ"ט, והתקדמות הסובייטים הייתה איטית. למרות זאת, עד 19 באפריל הצליחו הסובייטים לפרוץ את רצועות ההגנה ולהשיג הבקעה.
כוחות קונייב חצו את נהר נייסה ותקפו מדרום; הם הגיעו לפרברי ברלין כבר ב־21 באפריל. ז'וקוב התקדם מהצפון וממזרח. ב־24, 25 באפריל הושלם כיתור העיר, כאשר כוחות ז'וקוב וקונייב נפגשו ממערב לברלין. במקביל תקפו כוחות רוקוסובסקי והמשיכו לכיוון חופי הים הבלטי.
מפקדי היטלר הוציאו הוראות להתקפות נגד, אבל רוב הכוחות שהיו אמורים לבצע אותן היו חלשים או היו על הנייר. ההתקפות ניכשלו מול היתרון הסובייטי. ב־30 באפריל התאבד אדולף היטלר. בקרבות הרחוב בתוך ברלין נעשה שימוש בנשק נגד טנקים אישי, והלחימה הייתה עזה עד כניעת העיר.
נשארו בתוך ברלין פחות מ־100 אלף מגינים גרמנים, כולל חיילי סדיר, יחידות אס־אס, ומשתתפי פולקסשטורם. הלמוט ויידלינג מונה ב־26 באפריל למפקד ההגנה וחילק את העיר לגזרות. המלחמה ברחובות הייתה קשה, והקרב נגמר כאשר הסובייטים כבשו את הרייכסקאנצלריה ודגל ברית המועצות הונף מעל הרייכסטאג ב־2 במאי. ויידלינג חתם על כניעה מקומית בפני וסילי צ'ויקוב. הלחימה בחלקים האחרים נמשכה עד כניעת גרמניה ב־8 במאי.
ניצחון הצבא האדום בברלין סימל את סופה של גרמניה הנאצית. תושבי העיר סבלו מרעב ותנאים קשים לאחר הקרב, גם בגלל ההפצצות האוויריות ולוגיסטיקה קרועה. ב־9 במאי 1945 חתם גאורגי ז'וקוב בברלין על מסמך כניעת גרמניה בשם ברית המועצות.
הקרב על ברלין התחיל ב־16 באפריל 1945. זה היה מאבק גדול בסוף מלחמת העולם השנייה.
הצבא הסובייטי התקדם מערבה בחורף ובאביב 1945. עד אפריל הם הגיעו ליד נהר האודר, לא רחוק מברלין.
הגרים הגנו ברמת זלו. רמת זלו היא גבעות שמהן רואים את דרכי ההתקדמות.
הסובייטים ריכזו כוחות רבים. "חזית" פירושו קבוצה גדולה של ארמיות.
הקרב הרשמי עלה ב־16 באפריל. הסובייטים ירו ארטילריה חזקה. המגנים הגרמנים נלחמו בקשיחות.
כוחות סובייטים התקדמו מצפון ומדרום. הם כיתרו את העיר ב־24, 25 באפריל.
הקרבות ברחובות היו קשים. באדם־לאדם, העיר נפלה. ב־30 באפריל מת היטלר.
ב־2 במאי נשאו הסובייטים את הדגל על הרייכסטאג. הלחימה הסתיימה סופית עם כניעת גרמניה ב־8 במאי.
ניצחו בעלות הברית. ברלין נפגעה קשות ואנשים סבלו מרעב.
תגובות גולשים