הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים היה במצור (חסימה של כניסה ויציאה) מ־סוף נובמבר 1947 עד סוף מאי 1948. בסופו של המצור נכבש הרובע בידי כוחות ערב בלתי־סדירים והלגיון הערבי (צבא של ירדן). רבים מהלוחמים נלקחו בשבי והתושבים גורשו לשכונות שבשליטה יהודית.
בתחילת המלחמה גרו ברובע בין 2,200 ל־2,500 יהודים, רבים מהם קשישים וחלשים כלכלית. הרובע היה מבודד: צפונה שכנה העיר המוסלמית, מזרחית הר הבית, מדרום חומת העיר העתיקה וממערב הרובע הארמני. הקשר העיקרי עם ירושלים המערבית עבר בקו אוטובוס מספר 2.
בזמן החלטת החלוקה נשאבו ברובע מעט נשק, עשרות אקדחים ורובים בלבד. מפקדי ההגנה (הארגון הצבאי היהודי) ניסו להחדיר אנשי כוחות ונשק באמצעות האוטובוס לפני שיחסם את דרכם. בהמשך הבריטים חסמו את נתיב האוטובוס ונתנו שיירת אספקה פעמיים בשבוע בתנאים קשיחים.
חלק ניכר מתושבי הרובע עזב במהלך החודשים שלאחר מכן. דוד שאלתיאל, מפקד ההגנה בירושלים, לא האמין שאפשר להגן על הרובע, אך בן־גוריון דרש להחזיק בעמדות יהודיות.
לאחר יציאת הבריטים ב־13 במאי 1948 נשארו ברובע כ־1,700 איש והגנו עליהם כ־150 לוחמים. היה להם נשק מועט והמלאי היה דל. בתחילה ניסו כוחות יהודיים להשתלט על עמדות שהבריטים פינו, אך העמדות האסטרטגיות נפלו במהרה לידי הערבים.
ב־16, 17 במאי פרצו הערבים במתקפה, וב־18 במאי הגיעו ראשוני כוחות הלגיון הערבי לעיר העתיקה. המצור הוחרף, והשטח שנשלט בידי המגינים הצטמצם. בית הכנסת החורבה נפגע ונחסם, והתחמושת כבר כמעט אזלה.
ב־27 במאי המצב היה קשה מאוד. ב־28 במאי נשארו מעט לוחמים כשמרביתם פצועים או עייפים. רבני הרובע יצאו עם דגל לבן במשא ומתן על תנאי כניעה. בתנאים אלה נמסר הנשק, הגברים היכולים לשאת נשק נלקחו בשבי, והאזרחים נשלחו לעיר החדשה דרך הצלב האדום. חלק מהפצועים נלקחו לשבי או שוחררו לפי מצבם.
הלוחמים והאזרחים נלקחו למחנות בשטח הירדני. חלק מהמתים נקברו בשטח הרובע עד שחרורו במלחמת ששת הימים. בסך הכל נהרגו בקרבות הרובע 39 לוחמים ו־30 אזרחים. כ־314 איש נלקחו בשבי.
אירועי הרובע תוארו בזכרונות, בספרות ובמחקר. ההרוגים והנופלים זכו להנצחה במקומות שונים.
תמונות מהכניעה ומהחורבות תיעדו את האירועים ואת רגעי הפינוי של המגינים.
הרובע היהודי בירושלים היה בחסימה קשה (מצור, חסימה שאי־אפשר לצאת או להיכנס) בחורף ובאביב 1948. אחרי כמה חודשים נכבש הרובע בידי כוחות ערבים ולוחמים ירדנים (הלגיון, הצבא של ירדן).
בתחילת המלחמה גרו ברובע כ־2,200 עד 2,500 אנשים. הרובע היה מבודד בין שכונות אחרות. רק אוטובוס מספר 2 הקשר אותו עם חלקי העיר האחרים.
נשק ברובע היה מועט. הבריטים פתחו לפעמים שיירת אספקה פעמיים בשבוע. הרבה אנשים עזבו, ורבים נשארו כדי להגן.
כשהבריטים עזבו ב־13 במאי נשארו כ־1,700 תושבים וכ־150 לוחמים. ב־18 במאי נכנסו לירושלים כוחות ירדנים. הלחימה החזיקה זמן מה. בית הכנסת החורבה ניזוק קשה ונחסם.
ב־28 במאי רוב המגינים ויתרו. הם מסרו את הנשק. הגברים הבריאים נלקחו לשבי. הנשים והילדים הועברו לשכונות אחרות דרך הצלב האדום.
הרבה אנשים נפצעו ו־39 לוחמים ו־30 אזרחים נהרגו. אחרי הפינוי גרו ברובע משפחות ערביות.
הסיפור של הרובע נכתב בספרים וזכרונות. יש אתרים שמנציחים את הנופלים.
יש תמונות של הכניעה, של החורבה ושל האנשים שנלקחו בשבי.
תגובות גולשים