הקרב על כרתים

הקרב על כרתים התנהל במאי 1941 כחלק מהמערכה על יוון במלחמת העולם השנייה. הפלישה הגרמנית לכרתים, בשם הקוד מבצע מרקורי (Merkur), החלה ב-20 במאי 1941. על האי לחמו כוחות בריטיים, יוונים, אוסטרלים וניו זילנדיים נגד גרמניה הנאצית.

לפני הקרב שירתו בכרתים אלפי חיילים ממגוון יחידות: כוחות מקומיים יווניים, יחידות מחבר העמים הבריטי וחיילים פונו מהיבשת. המפקד הבריטי בכרתים היה הגנרל הניו זילנדי ברנרד פרייברג. רבים מהכוחות סבלו ממחסור בציוד וכוח אש כבד.

גרמניה תכננה פלישה אווירית נרחבת כדי לעקוף את עליונות הצי הבריטי בים. התוכנית התמקדה בכוחות צנחנים (צנחנים = חיילים שירדו עם מצנחים) ובדאונים (gliders = כלי תעופה להנחת חיילים וציוד).

בריטניה קיבלה מידע חשוב מפענוח קוד האניגמה, המכונה אולטרה. המידע הזה תרם להיערכות, אך לא אפשר לפעול בגלוי מפני חשש לחשיפת המקור. גם הגרמנים טעו באומדן כוחות ההגנה וחשבו שהתמיכה המקומית תיתן להם יתרון.

הגרמנים השתמשו בנשק חדש לצנחנים ובתותחים קלים שניתנו בהצנחות. הם הצניחו נשק וציוד במכלים נפרדים, מה שגרם לכך שצנחנים רבים נותרו בלי נשק בזמן הקריטי אחרי הנחיתה.

הגרמנים קיוו לתפוס שדות תעופה מרכזיים, בראש ובראשונה מאלמה (שדה תעופה = מקום המיועד למטוסים), כדי להטיס תגבורת רבה. התוכנית כללה כ-10,000 צנחנים וכ-750 דאונים.

הנחיתה החלה בבוקר 20 במאי. בימים הראשונים ספגו הגרמנים אבדות כבדות. המגנים הצליחו להדוף תקיפות רבות, והמגנים הניו זילנדים והיוונים פגעו בכוח ההתקפה.

ביום הראשון לא נכבש אף יעד מרכזי. עם זאת, טעות טקטית של בעלות הברית והבנה שגויה של המצב אפשרו לגרמנים ביום השני לכבוש את שדה התעופה במאלמה.

אחרי נפילת מאלמה החלו הגרמנים להטיס תגבורת כבדה לשדה התעופה, והאיזון בשדה הלך והשתנה. ההטסה איפשרה לגרמנים לחזק את מקומם במהירות.

הכוחות המגינים ניסו התקפת נגד לילית, אך לא הצליחו לגרש את הגרמנים ממאלמה. מאז כוחות בעלות הברית החלו לסגת במדרון מזרחי של האי.

הגרמנים המשיכו בהפצצות אוויריות מאסיביות ובהברחת תגבורות. כוחות הברית החלו להסגר ולנסוג דרומה.

לבסוף הורה המטכ"ל הבריטי על פינוי. במשך מספר לילות פונו כ-16,000 חיילים למצרים. חלק מהכוחות נותרו שבויים או נלכדו.

כרתים נכבשה בידי גרמניה, אך הניצחון עלה לגרמנים במחיר כבד של אבדות. הקרב היה הקרב הראשון שבו בוצעה פלישה רחבת-היקף המבוססת על כוחות מוצנחים.
המשמעות שלו רחבה: לצד ההפסד הגרמני האסטרטגי באפתקתם, החלטת היטלר לצמצם מבצעי צניחה בעתיד נבעה בין השאר מהאבדות הכבדות בכרתים. יחד עם זאת, בעלות הברית ראתה את הפוטנציאל של כוחות מוטסים והחלה לפתח דיוויזיות כאלו.

לאחר הכיבוש פרחה פעילות התנגדות מקומית שפעלה עד שחרור האי ב-1945. ההתנגדות אילצה את הגרמנים להחזיק באזור כוח מצב גדול יחסית של עד כ-50,000 חיילים.
האוכלוסייה המקומית סייעה לחיילים שנמלטו והסתכנה. הגרמנים הגיבו בעונשים ובמעצרים. בנוסף, הקהילה היהודית בכרתים נשלחה להגליה ב-1944, ורבים ממנה לא שרדו.

הגרמנים דיווחו על כ-6,453 אבדות רשמיות, אך הערכות שונות מצביעות על מספר גבוה יותר. בבעלות הברית נהרגו כ-1,751 חיילים, מאות נוספים נפצעו, ורבבות נכלאו בשבי. גם אזרחים שילמו מחיר כבד במהלך הקרב והכיבוש.

במאי 1941 גרמניה תקפה את כרתים, אי בים התיכון. המתקפה נקראה מבצע מרקורי.
על האי נלחמו חיילים מבריטניה, יוון, אוסטרליה וניו זילנד.

הגרמנים השתמשו בצנחנים. צנחנים הם חיילים שקופצים מהמטוס עם מצנח.
הרעיון שלהם היה לתפוס שדות תעופה. שדה תעופה הוא מקום שנוח למטוסים לנחות.

הצניחה החלה ב-20 במאי. בהתחלה הגרמנים ספגו אבדות רבות.
התושבים בכרתים גם הם התערבו ועזרו להגן על האי.

ביום השני נפל שדה התעופה במאלמה לידי הגרמנים. זה איפשר להם להטיס עוד חיילים.
ההגנה ניסתה התקפת נגד, אך לא הצליחה להחזיר את מאלמה.

בסוף החודש בריטים וכוחות אחרים פונו בספינות. כרתים נותרה בידי הגרמנים עד 1945.
הקרב הזה היה חשוב כי זו הייתה פלישה גדולה בצנחנים.
הגרמנים שילמו מחיר כבד באבדות, ואחרי זה הם הפחיתו מבצעים כאלה.

לאחר הכיבוש הייתה פעילות מחתרתית חזקה בכרתים.
התושבים סייעו לחיילים שפונו והסתכנו. הרבה חיילים ואזרחים נפגעו.
בקהילה היהודית בכרתים קרו גרועות ב-1944 ורבים לא שרדו.

לפי הדיווחים, היו אלפי הרוגים ופצועים בקרב. גם אזרחים רבים נפגעו.