ברית המועצות וגרמניה לחמו בחזית המזרחית של מלחמת העולם השנייה. ב-22 ביוני 1941 פתחה גרמניה במבצע ברברוסה, פלישה פתאומית לברית המועצות. הוורמאכט, הצבא הגרמני, השתמש בטקטיקת ה'בליצקריג' (מלחמת ברק, מתקפת שריון וניידות מהירה) והתקדם במהירות לעומק השטח הסובייטי. קבוצת הארמיות המרכזית התקדמה לעבר מוסקבה, בירת ברית המועצות.
ההתקדמות הגרמנית נעצרה בגלל בעיות אספקה והתנגדות סובייטית חזקה. בינואר-אוגוסט 1941 התפתחה ויכוח אסטרטגי בין היטלר למפקדים הגרמנים. ב-23 באוגוסט הוחלט בישיבה בבלאטצן להסיט חלק מכוחות קבוצת ארמיות מרכז לנגינרד ולאזור קייב. ההחלטה עיכבה את ההתקפה על מוסקבה והותירה פחות כוחות לכבוש את הבירה לפני החורף.
מוסקבה הוסוותה והוכנה להגנה מפני תקיפות אוויר. תשתיות הוסבו למקלטים, נחסמו חלונות ותלו כרזות. ה-NKVD, משטרת הביטחון הסובייטית, ניהלה גיוס עובדי ביצורים והקמת גדודי פועלים. פונו מיליוני תושבים מהעיר. מצעד הצבא של 7 בנובמבר נערך למרות האיום, כדי להרים את מורל האזרחים ולחזק את ההחלטה להגן על העיר.
הוורמאכט הגרמני שכן הכיל קבוצות ארמיות מוכוונות שריון, כמו קבוצת הפאנצר ה-2, ה-3 וה-4. מולו עמד הצבא האדום הסובייטי, שכלל ארמיות רגילות, דיוויזיות מיליציה, יחידות עתודה מסיביר וחילות אוויר.
ב-2 באוקטובר 1941 החלה קבוצת הארמיות המרכזית במבצע 'טייפון', מתקפה לכיבוש מוסקבה. הגרמנים קיוו לכתר את העיר באמצעות התקדמות משני צידי הכביש סמולנסק-מוסקבה. בתחילה הם זכו להצלחות takטיות וכבשו ערים כמו בריאנסק ווויאזמה, ושבו אלפי שבויים סובייטים. עם זאת, נסיבות כמו עונת הבוץ (Rasputitsa), בעיות לוגיסטיות, וסיוע סובייטי מחזק מעכבים את קצב ההתקדמות.
בספטמבר ואוקטובר הוקמו כיסים גדולים שבהם הוסגרו ארמיות סובייטיות בוויאזמה ובבריאנסק. טענות גרמניות על מאות אלפי שבויים היו בעיקר הצהרות מבצעיות. המצב הוביל להחלפת פיקודים וסידורי הגנה מחודשים סביב מוסקבה. גאורגי ז'וקוב הוחזר לפקד על ההגנה במוסקבה.
החזית המערבית הסובייטית אורגנה מחדש. הובאו יחידות מסיביר והמזרח הרחוק, כולל כוחות טריים, דיוויזיות ומיליציות מוסקבה. הוקמו קווי הגנה חצי-עגוליים סביב העיר, כולל יחידות משמר, דיוויזיות רגלים ויחידות טנקים מוגבלות.
אמצע אוקטובר הביא גשמים ובוץ שבלמו את השריון הגרמני. אספקה דעכה ובמתקפת הסתיו ההתקדמות האטה. בתחילת נובמבר פשר הקר והדרכים חזרו להיות עבירות, אבל כעת החיילים הגרמנים לא היו מוכנים לקרבות חורף. הציוד והביגוד שלהם היו לקויים והטמפרטורות הקיצוניות פגעו במכונותיהם.
בנובמבר המשיכו הגרמנים להתקדם, כבשו עיירות באזור איסטרה, קלין ומוז'איסק, והגיעו לנקודות קרובות יחסית למוסקבה. ב-30 בנובמבר דיווחו הגנרלים הסובייטים על מוכנות למתקפת נגד גדולה. החיילים הגרמנים סבלו ממחסור בדלק, תחמושת וביגוד חורפי.
הסטבקה, המטה העליון הסובייטי, הכין מתקפת נגד כוללת. הועברו כוחות עתודה סיביריים ומזרחיים, לאחר שמודיעין הצביע על כך שיָפָן אינה מתכוונת להתקיף את ברית המועצות. מרבית הכוחות נשמרו כהפתעה לתקיפת הנסגרות הגרמנית סביב מוסקבה. טנקים חדשים כמו ה-T-34 ומשגרי הרקטות קטיושה שולבו במתקפה. להסבר: T-34 הוא טנק סובייטי חדש, קטיושה הוא משגר רקטות נייד.
ב-5 בדצמבר 1941 פתח הצבא האדום במתקפת נגד רחבה. חזיתות קלינין והמערבית תקפו את האגפים הגרמניים. הסובייטים השתמשו ביחידות סקי ובכוח אווירי גדול יותר כדי לנוע ולהכות את ההגנות הגרמניות. הפרטיזנים פגעו בקווי אספקה גרמניים.
המתקפה הסטלונית אילצה את הגרמנים לעצור את הפעולה ולעיתים לסגת. היטלר אסר על נסיגה כוללת בתחילה. עם הזמן, המצוקה הלוגיסטית, הקור הקשה וחוסר הכוח הובילו לנסיגות גרמניות חלקיות, למרות פקודות לעצור.
הקרב על מוסקבה, ובמיוחד מתקפת הנגד של חורף 1941, 1942, נחשבים נקודת מפנה משמעותית. הוורמאכט לא הצליח לכבוש את מוסקבה לפני החורף. שני הצדדים ספגו אבדות כבדות: לפי עדויות גרמניות, עד אפריל גורמים גרמניים דיווחו על כמיליון נפגעים מאז הפלישה, ואיבדו גם טנקים וכלי רכב רבים. האבדות הסובייטיות היו רבות אף הן, בהיקף של מאות אלפים. מוסקבה הוענק לה כעיר גיבורה ב-1965, לזכר התנגדותה ולמורל שהקנה לניצחון הסופי.
הפסקת ההתקדמות הגרמנית גרמה לשינוי באופי המלחמה. הרעיון של Blitzkrieg מהיר להפלת ברית המועצות נכשל. מהלך זה סימן את המעבר למערכה ארוכה וקשוחה בחזית המזרחית, ושינה את התפיסה הגרמנית לגבי סיום המלחמה במהירות.
בשנת 1941 פלשה גרמניה לברית המועצות. המטרה העיקרית הייתה לכבוש את מוסקבה, בירת המדינה.
המפקדים הגרמניים עצרו את ההתקדמות כדי לקחת כוחות לאזורים אחרים. זה איפשר לזמן להתקצר לפני ההתקפה על מוסקבה.
מוסקבה התחבאה. הבניינים הוסוו, התחנות התת-קרקעיות שימשו כמקלטים, ואזרחים פונו. גם ערכו מצעד צבאי כדי להראות אומץ ולחזק את האנשים.
ב-2 באוקטובר 1941 החלו הגרמנים במתקפה בשם 'טייפון'. הם התקדמו והשתמשו בטנקים ובכוחות מהירים. אבל הגשם והבוץ האטו אותם.
הסובייטים הביאו חיילים מסיביר ובנו קווים של הגנה סביב העיר. גנרל ז'וקוב קיבל פיקוד על ההגנה.
הבוץ והקור פגעו בלחימה. החיילים הגרמנים לא היו מוכנים היטב לחורף הקשה.
הסובייטים הכינו התקפת נגד גדולה. הם הביאו טנקים חדשים בשם T-34 (טנק מודרני) ומשגרי רקטות קטיושה (כלי נשק שירה רקטות).
ב-5 בדצמבר החלו לתקוף והדפו את הגרמנים הרחק ממוסקבה.
גרמניה לא הצליחה לכבוש את מוסקבה. שני הצדדים נפגעו קשה והרבה חיילים נפצעו או נהרגו. ניצחון זה חיזק את רוח הלחימה הסובייטית. בשנת 1965 הוענקה למוסקבה הכותרת 'עיר גיבורה' לכבוד ההגנה הנחושה.
תגובות גולשים