הרובע הנוצרי

הרובע הנוצרי (בערבית: חارة אל-נצרי) הוא הרובע הצפון-מערבי של העיר העתיקה בירושלים. בלבו עומדת כנסיית הקבר, והוא מכיל כ־40 מבני דת, בעיקר כנסיות, מנזרים ואכסניות לעולי רגל. אוכלוסיית הרובע מונה כ־6,000 תושבים.


במאה ה־19 חלה ברובע גל בנייה גדול בגלל רצון מדינות אירופה להגביר את השפעתן בירושלים. השלטון העות'מאני ניסה להגביל רכישת קרקעות, אך מעורבות של מנהיגים אירופיים כמו הקיסר וילהלם השני והקיסר פרנץ יוזף אפשרה הקמת מבנים של מסדרים נוצריים ממדינות אלה. פתיחת תעלת סואץ ב־1869 הגביר את הגעת הצליינים האירופיים. הצרפתים הקימו אכסניה, בית חולים ומנזר מחוץ לחומות, והרוסים התבססו בקרבת מקום. בגלל ההתפשטות נפתח ב־1889 שער חדש בחומה, שנקרא "השער החדש", כדי לקשר בין הרובע בתוך החומות למבנים מחוץ להן.


הרובע מסודר סביב כנסיית הקבר, ובסביבתה פזורים מנזרים וכנסיות נוספות. יש בו מוסדות דתיים וחינוכיים בולטים, ביניהם בית הספר הלותרני ובית הספר אקול דה פרֵר. רוב הדיור נמצא בקצה הצפון־מזרחי, בקרבת שער שכם, בעוד שהשטח המרכזי תפוס על ידי מתחמים סגורים של מנזרים ופטריארכיות (פטריארכיה = הנהגה דתית בכנסייה).

מבנים בולטים בתוכם המתחם של הפטריארכיה היוונית־אורתודוקסית, מנזר המסדר הפרנציסקני, מנזר סן סלוודור (הקוסטודיה), והפטריארכיה הלטינית. ברחובות כמו רחוב דוד, המוריסטן ורחוב הנוצרים יש חנויות מזכרות, בתי קפה ומסעדות. בתי המלון במתחם נבנו גם על ידי הכנסיות לאירוח עולי רגל (למשל קאזה נובה) וגם על ידי יזמים פרטיים. קיימים גם מוזיאונים קטנים, כגון מוזיאון הפטריארכיה היוונית־אורתודוקסית.

בקצה הדרום־מערבי של הרובע נמצאת בריכת חזקיהו, שנועדה בעבר לאגירת מי גשמים. עוד מאפיין בולט של הרובע הוא גגות רעפים אדומים, שמבדילים אותו בנוף העיר העתיקה.








בסוף המאה ה־19 התיישב שם מאיר גאני, בשל קשריו עם הקהילה היוונית. בשנת 1989 רכשה עמותת עטרת כהנים מבנה מהרכוש של הכנסייה היוונית־אורתודוקסית. לאחר התדיינות משפטית קבע בית המשפט שהנכס בחזקת עטרת כהנים, אך מגביל את הדיור בו לעד עשר משפחות. היום מתגוררות בבניין עשר משפחות יהודיות, ופועל בו בית כנסת וישיבה, בעוד חלקים מהמבנה ריקים.

הרובע הנוצרי הוא אחד מארבעת רובעי העיר העתיקה בירושלים. במרכזו עומדת כנסיית הקבר. יש בו כ־40 מבני דת, בעיקר כנסיות ומנזרים. כ־6,000 אנשים גרים בו.


במאה ה־19 מדינות אירופה רצו יותר נוכחות בירושלים. זה הביא לבנייה של בניינים דתיים. שלטון העות'מאנים, ששלט אז באזור, ניסה להגביל קניית קרקעות. עם זאת מנהיגים אירופיים נתנו אישורים לבנייה. בשנת 1869 נפתחה תעלת סואץ, וזה הביא עוד צליינים לארץ. הצרפתים הקימו אכסניה, בית חולים ומנזר מחוץ לחומות העיר. הרוסים הקימו גם הם מתחם קרוב. ב־1889 נפתח שער חדש בחומת העיר כדי לקשר בין החוץ לבין הרובע הפנימי.


הרובע מסודר סביב כנסיית הקבר. יש בו הרבה מנזרים (מקום שבו נזירים גרים) ובתי ספר. רוב הבתים נמצאים בקצה הצפון־מזרחי, ליד שער שכם. יש חנויות מזכרות ברחוב דוד ובמוריסטן. בתי מלון רבים שימשו כבתים לעולי רגל, כמו קאזה נובה. יש גם מוזיאונים קטנים. בדרום־מערב יש בריכת חזקיהו, ששימשה לאיסוף מי גשמים. הגגות של הבניינים אדומים וייחודיים.








בסוף המאה ה־19 עבר מאיר גאני לגור ברובע בגלל קשרים עם הקהילה היוונית. ב־1989 רכשה עמותת עטרת כהנים בניין מהרכוש של הכנסייה היוונית־אורתודוקסית. בית המשפט קבע שהעמותה רשאית להחזיק בנכס, אך רק עד עשר משפחות יוכלו לגור בו. כיום עשר משפחות יהודיות מתגוררות בבניין. יש שם בית כנסת וישיבה, וחלקים מהבניין ריקים.