הריגה

הריגה היא פעולה שגורמת למותו של יצור חי. מדובר במעשה רצוני או במחדל שמביא למוות. מחדל הוא מצב שבו מישהו לא עשה מה שהיה עליו לעשות, ואז נגרם מוות. ההריגה שונה מהתאבדות.

ניתן לחלק מקרי הריגה לקטגוריות משפטיות שונות, כמו רצח, הריגה ברשלנות (כשאירע מוות בעקבות רשלנות), המתת חסד והוצאה להורג. סוגים אלה מקבלים יחס שונה בחוק ובחברה; חלקם פשעים, אחרים מותרים או מוסדרים על ידי החוק.

עד 2019, בחוק העונשין הישראלי, "הריגה" היתה עבירה בין רצח לגרימת מוות ברשלנות. לפי סעיף 298, היה צריך להוכיח מודעות בפועל או עצימת עיניים. משמעות הדבר: התביעה חייבת להראות שהנאשם היה מודע לסיכון, גם בלי כוונה להרוג. העונש המרבי על עבירת הריגה אז היה עד 20 שנות מאסר. דוגמאות למקרים שהובילו להאשמות בהריגה כללו נהיגה בשכרות שהביאה למוות או מרוץ מכוניות מסוכן.

היו טענות שתחולת עבירת ההריגה הייתה רחבה מדי. בדיונים משפטיים ובהמלצות ועדות הוצע לצמצם ולהבהיר את המדרג של עבירות ההמתה.

בשנת 2019 שונה המדרג, ובוטלו חלק מהסעיפים הישנים. נקבעו חמש עבירות המתה בדרגות חומרה שונות:

- גרימת מוות ברשלנות: התנהגות לא זהירה שגרמה למותו של אדם, ללא מודעות לסיכון.

- המתה בקלות דעת: כאשר המורשע היה מודע לפעולה, אך לא רצה להרוג, וקיבל סיכון בלתי סביר שתוצאה תהיה מוות. העונש המרבי כאן הוא 12 שנות מאסר.

- המתה באחריות מופחתת: רצח שנעשה אחרי התעללות ממושכת של הקורבן נגד המבצע. מדרגה זו קיבלה עונש מרבי של 15 שנות מאסר. גם רצח שבוצע בעקבות הפרעה נפשית או התגרות קובע עונש מרבי של 20 שנים.

- רצח: הריגת אדם מתוך מודעות וכוונה לגרום למותו, או אדישות לסכנה. העונש המרבי הוא מאסר עולם, אבל לא תמיד מחויב.

- רצח בנסיבות מחמירות: רצח עם נסיבות שמחמירות את המעשה בעיני החברה. על עבירה זו יש מאסר עולם חובה. דוגמאות לנסיבות חמורות: תכנון מראש, רצח בן זוג לאחר אלימות, רצח של עד כדי שיבוש הליך משפטי.

המונח יכול להתייחס גם להריגת בעלי חיים. בישראל קיימת חקיקה להגנה על בעלי חיים משנת 1994. עם זאת החוק מאפשר המתה לצרכים מסוימים, כמו ניסויים או מאכל. בפעולות רפואיות משתמשים במונח "הרדמה" לתיאור המתה בכוונה רפואית.

הריגה היא כשפעולה גורמת למותו של יצור חי. מחדל הוא כשמישהו לא עושה מה שהיה צריך לעשות, ואז נגרם מוות. זה שונה מהתאבדות.

לפני 2019, בישראל היתה עבירה שנקראה הריגה. החוק אמר שלא צריך להוכיח כוונה להרוג. מספיק היה להראות שהאדם היה מודע לסיכון.

מאז 2019 חילקו את המקרים ל־5 סוגים שונים:

- גרימת מוות ברשלנות: מישהו היה רשלן וגרם למותו של אדם.

- המתה בקלות דעת: האדם ידע שיש סיכון, אבל לא רצה להרוג.

- המתה באחריות מופחתת: רצח אחרי תקופה ארוכה של התעללות כלפי הרוצח.

- רצח: מישהו הרג בכוונה או היה אדיש אם ימותו.

- רצח בנסיבות מחמירות: מקרה חמור במיוחד. כאן יש עונש חמור מאוד.

המילה מתאימה גם לבעלי חיים. יש חוק מ-1994 שמגן על חיות. חוק זה מאפשר גם המתה במקרים מסוימים. ברפואה קוראים לזה "הרדמה".