הרמוניה טונאלית

הרמוניה טונאלית היא סוג של הרמוניה שמייצרת משיכה הרמונית ותחושת יציבות.

היא מבוססת על סולם, קבוצת צלילים שמייצרת סדר מוזיקלי, על טוניקה (הצליל "הבית") ועל דומיננטה (אקורד שיוצר מתח ומשליך חזרה אל הטוניקה). לרוב משתמשים בסולמות מז'ורי (שנותנים אופי "שמחה") ובמינורי (אופי "עצוב").

קיימים סוגי אקורדים עיקריים: אקורד מז'ורי, אקורד מינורי, ספטאקורד (אקורד עם מתח) ואקורד מוקטן. אקורד מוגדל כמעט לא מופיע בהרמוניה הטונאלית כי אין לו משיכה טונאלית חזקה.

ברוב היצירות, ובמיוחד במוזיקה מהמאה ה-17 וה-18, ההרמוניה היא טונאלית. מוזיקה קלאסית היא דוגמה לטונאלית, בעוד שמוזיקה מודרנית לעיתים אטונלית (בלי טוניקה ברורה). יש מלחינים, כמו ליסט שבמקרים מסוימים עברו להרמוניות פחות טונאליות.

ההרמוניה הטונאלית המסורתית נקראת הרמוניה פונקציונלית. היא מסודרת במבנה מסוים ונלמדת בבתי ספר למוזיקה ובמגמות.

הרמוניה טונאלית מסדרת צלילים ונותנת תחושת יציבות.

סולם הוא רשימה של צלילים. טוניקה היא צליל הבית. דומיננטה הוא אקורד שמושך חזרה לבית.

יש אקורדים שמחים (מז'ורי) ועצובים (מינורי). יש גם אקורד עם מתח שנקרא ספטאקורד. אקורד מוגדל כמעט לא מופיע כי הוא לא מושך.

הרבה מוזיקה ישנה וקלאסית היא טונאלית. כמה מלחינים כתבו מוזיקה בלי טוניקה, למשל ליסט. בהרמוניה הטונאלית הכל יותר מסודר ולומדים אותה בבתי ספר למוזיקה.