הרמן פון הלמהולץ

הרמן לודוויג פון הלמהולץ (31 באוגוסט 1821, 8 בספטמבר 1894) היה רופא ופיזיקאי גרמני שהשפיע על תחומים רבים במדע המודרני.

אביו, פרדיננד הלמהולץ, היה מנהל גימנסיה והשפיע עליו בפילוסופיה. הלמהולץ הושפע מרעיונות של פיכטה וקאנט וניסה לקשר אותם לנושאים אמפיריים בפיזיולוגיה. למרות הנטייה למדע טבעי, למד רפואה בלחץ אביו. עם סיום ההכשרה עבד כרופא צבאי וביצע סטאז' בבית החולים שאריטה בברלין.

תפקידו האקדמי הראשון היה כמורה לאנטומיה בברלין ב-1848. ב-1849 לימד בקניגסברג, ב-1855 הפך לפרופסור בבון, ואז עבר להיידלברג. ב-1871 מונה לפרופסור לפיזיקה באוניברסיטת הומבולדט בברלין.

ב-1847 פרסם את עבודתו על שימור הכוח (היום נקרא שימור האנרגיה). הוא הראה קשר בין מכניקה, חום, אור וחשמל, וטיפל בכולם כגילויים של כוח אחד. הייתה מחלוקת האם ציין את גילוים של אחרים, ולפיכך הואשם בביקורת על אי-אזכור. בשנים הבאות המשיך לעסוק בתרמודינמיקה ובמושג מות החום יחד עם מדענים אחרים. בתרומותיו לדינמיקת נוזלים נוסחו גם משפטי הלמהולץ על ערבוליות.

הלמהולץ היה חלוץ בחקר הראייה והשמיעה האנושית. הוא חקר את הקשר בין גירויים מדידים לבין התפיסות שלנו. לדוגמה, שינוי במשרעת גל הקול לא מייצר שינוי ישר בעוצמת התחושה. כדי שחוש הרמקול ירגיש כפעמיים חזק יותר, יש להעלות את המשרעת בצורה מעריכית. המחשבה הזו הובילה להבנה שאופן מדידת עוצמה צריך להיות לוגריתמי, כפי שמשתמשים היום ביחידות דציבל (יחידת עוצמה שמבוססת על סקאלה לוגריתמית). מטרתו הייתה לפתח "חוקים פסיכופיזיים", חוקים שמקשרים בין מדידות פיזיקליות לתחושות נפשיות.
עבודותיו בסביבה זו היו בסיס לעבודתו של וילהלם וונדט, מייסד הפסיכולוגיה הניסויית. הלמהולץ נטה למטריאליזם והתמקד בקשר בין גוף לתודעה.

המצאת האופתלמוסקופ (מכשיר לבחינת פנים העין) הפכה אותו למפורסם במהירות. ספרו Handbuch der Physiologischen Optik כולל תיאוריות על תפיסת עומק, צבע ותנועה. הוא עדכן את ספרו במשך עשורים, חלקית בגלל חילוקי דעות עם אוולד הרינג על ראיית צבעים. בניגוד להתבטאויות שהראו את העין כאיבר מושלם, תיאר הלמהולץ את העין כאיבר עם פגמים אופטיים. עם זאת, הוא הסביר שהמוח מתקנן פגמים אלה ומייצר תחושת ראייה שלמה.

ב-1849 היה הראשון למדוד את מהירות הולכת האות בעצב. ניסוייו בצפרדעים השתמש בגלוונומטר ובמכניזם של מראה להעלאת רגישות המדידות. הוא דיווח על מהירויות בין 24.6 ל-38.4 מטרים בשנייה.

ב-1863 פרסם ספר על תחושת הצלילים כבסיס לתאוריה של המוזיקה. הוא המציא את מהוד הלמהולץ (כלי לזיהוי תדרים של צלילים). הראה שצירופים של מהודים יכולים לדמות צלילים מורכבים. תיאוריו השפיעו על מחקר מוזיקה במאה העשרים. אלכסנדר גרהם בל קרא בטעות את תוצאותיו ולא הצליח לשחזר את מה שחשב שנעשה, בין השאר בגלל מחסום שפה.

בשנים 1869, 1871 חקר תנודות חשמליות. בהרצאתו ב-1869 דיווח על משך התנודה המרוסנת בכ-0.02 שניות. לאחר מינויו לברלין המשיך לעסוק באלקטרומגנטיות. משוואת הלמהולץ קרויה על שמו. תלמידו היינריך הרץ הוכיח אחר כך את קיום הקרינה האלקטרומגנטית. חלק מהמדענים, כמו אוליבר הביסייד, התעמתו עם רעיונותיו משום שהם אפשרו סוגי גלים שנטענו שלא יכולים להתקיים בריק.

הרמן לודוויג פון הלמהולץ (1821, 1894) היה רופא ופיזיקאי גרמני.

אביו לימד אותו לשים לב לפילוסופיה. הלמהולץ למד רפואה ועבד בבית חולים בברלין.

החל ללמד ב-1848. עבד באוניברסיטאות בקניגסברג, בון, היידלברג וברלין.

ב-1847 כתב על שימור הכוח. זאת הרעיון שאנרגיה לא נפגעת אלא עוברת מצורה לצורה.

הוא חקר איך אנו רואים ושומעים. פסיכופיזיקה (מילים ארוכות שמסבירות איך גירויים משפיעים על מה שאנו מרגישים) התחילה מכאן. הוא הראה שעוצמת הקול נמדדת בצורה לוגריתמית, ולכן משתמשים בדציבל (יחידה למדידת עוצמת קול).

המציא את האופתלמוסקופ (מכשיר שמאפשר לראות בתוך העין). כתב ספר על ראייה, צבע ותנועה.

ב-1849 מדד את מהירות העברת האות בעצב. קיבל ערכים בין 24.6 ל-38.4 מטר לשנייה.

ב-1863 כתב על תחושת הצלילים והמציא את מהוד הלמהולץ (מכשיר שמזהה תדרים של צלילים). הוא הראה שאפשר לבנות צלילים מורכבים מצירופים של מהודים.

בשנים 1869, 1871 חקר תנודות חשמליות. אחד מתלמידיו, היינריך הרץ, הוכיח לאחר מכן קרינה אלקטרומגנטית.