הרפובליקה העממית של אוקראינה

הרפובליקה העממית של אוקראינה הופיעה אחרי מהפכת 1917 כשמוסדות אוקראיניים ניסו לבנות שלטון עצמאי. ב-17 במרץ 1917 הוקמה ה"צנטרלנה רדה" (המועצה המרכזית), שהובילה את המהלך הפוליטי המקומי. בתחילת הדרך הייתה מתיחות קשה בקייב בין תומכי ממשלת המעבר הרוסית לבין הבולשביקים (הבולשביקים = תנועה קומוניסטית מהפכנית ברוסיה).

ב-22 בנובמבר 1917 הכריזה המועצה על רפובליקה אוטונומית בתוך רוסיה. כעבור חודשיים, בעקבות כיבושים בידי בולשביקים וכניסת הצבא האדום, הכריזה המועצה ב-25 בינואר 1918 על עצמאות מלאה, אחרי איחוד עם הרפובליקה העממית של מערב אוקראינה.

המדינה נאבקה עם התקדמות הבולשביקים. ב-9 בפברואר 1918 נחתם חוזה ברסט-ליטובסק עם גרמניה, והכוחות הגרמניים הדפו את הבולשביקים מחלקים מאוקראינה. עם זאת, המועצה המרכזית נחלשה בשל ויכוחים פנימיים ואי-יכולת לשלוט, והגרמנים פירקו אותה ב-29 באפריל 1918.

במקומה הוקמה מדינה שמרנית בראשות פבלו סקורופדסקי (גנרל לשעבר). שלטונו ריכז כוח ונתמך על ידי הגרמנים. הממשלה החדשה קידמה חינוך ואקדמיה בשפה האוקראינית, והחלה מדיניות חלוקת אדמות שהולאמו מבעלי נכסים עשירים לאיכרים. צעדים אלה עוררו התנגדות, פרצו התקוממויות והוקמו תנועות פרטיזניות.

לאחר תבוסת מעצמות מרכז אירופה במלחמת העולם הראשונה, הקים סکورופדסקי ממשלה חדשה שניסתה קרבה לרוסיה שלא הייתה בולשביקית. ב-14 בנובמבר 1918 הכריזו הסוציאליסטים האוקראינים על הדירקטורט, גוף מהפכני שקיבל תמיכה רחבה, כיתר את קייב והחליף את סקורופדסקי.

בשנת 1919 שררה אוקראינה כאוס צבאי. כוחות רבים נלחמו על השטח: צבא הרפובליקה האוקראינית, הבולשביקים, הלבנים, כוחות פולין וקבוצות אנרכיסטיות. אחרי מלחמת פולין, סובייט ורפורמות מדיניות, נחתם הסכם ריגה במרץ 1921. אז חלקים מערביים של אוקראינה סופחו לפולין, וחלקים מרכזיים ומזרחיים הפכו לחלק מברית המועצות כרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית.

כמה מדינות הכירו רשמית ברפובליקה העממית של אוקראינה, ביניהן גרמניה, אוסטרו-הונגריה, טורקיה ורומניה. גם הוותיקן וה כמה מדינות באגן הבלטי נתנו הכרה, ובחלק מהמקרים הייתה גם הכרה דה-פקטו (מעשית) מצד מדינות נוספות.

בשנים אחרי 1917 הוקמה באוקראינה "מועצה מרכזית" (קבוצה מנהיגה). היא ניסתה להקים ממשלה אוקראינית.

ב-25 בינואר 1918 הכריזה המועצה על עצמאות אוקראינה. בזמן קצר פרצו קרבות עם הבולשביקים (בולשביקים = קבוצה מהפכנית מרוסיה).

כדי להדוף את הבולשביקים, הוחתמה אוקראינה על הסכם עם גרמניה ב-1918. אחר כך גרמניה החליטה להחליף את המנהיגים.

הגיע בקיץ שלטון חדש בראשות סקורופדסקי. הוא קידם בתי ספר ואוניברסיטאות באוקראינית. הוא גם נתן אדמות לאיכרים. זה גרם למריבות והתקוממויות.

בסוף 1918 קבוצת מהפכנים שנקראה ה"דירקטורט" הצליחה להשתלט על קייב ולהחליף את השליטים.

בשנים הבאות נלחמו הרבה כוחות שונים על אוקראינה. ב-1921 הוסכם בהסכם ריגה שחלקים מערביים יעברו לפולין. חלקים מרכזיים ומזרחיים הפכו לחלק מברית המועצות כרפובליקה סובייטית אוקראינית.

כמה מדינות הכירו באוקראינה החדשה, למשל גרמניה ואוסטרו-הונגריה. גם הוותיקן הכיר בה במקרים מסוימים.