הרפובליקה הצרפתית החמישית

הרפובליקה החמישית החלה ב-1958 לאחר התמוטטות הרפובליקה הרביעית. הרפובליקה הרביעית הייתה דמוקרטיה פרלמנטרית חלשה, שנחלשה עוד יותר בשל המשבר באלג'יריה. הרפובליקה החמישית מבוססת על משטר חצי-נשיאותי ריכוזי, כלומר יש נשיא חזק לצד פרלמנט וראש ממשלה.

המערכת הפוליטית הצרפתית מאז 1946 סבלה מאי יציבות. הכישלון במלחמה בהודו, סין והמשבר באלג'יריה החריפו את המצב. ב-13 במאי 1958 מתיישבים צרפתים באלג'יריה תקפו את משרדי השלטון, והוקמה "ועדה לביטחון הציבור" בראשותו של הגנרל ז'אק מאסו, שתמך בשארל דה גול.
הצבא באלג'יריה הכריז שהוא ישקול את גורלה של אלג'יריה. דה גול, שהיה פרוש מהפוליטיקה, התקבל בקרב רבים כפתרון. תחת לחץ הוענקו לו סמכויות חירום והוא התמנה לראש הממשלה ב-1 ביוני 1958, לתקופה של שישה חודשים.
ב-28 בספטמבר 1958 משאל עם, הצבעה שבה משתתפים כל אזרחי המדינה, אישר את החוקה החדשה ברוב גדול (79.2%). כך נולדה הרפובליקה החמישית. המושבות הוצעו לבחור בין קבלת החוקה לבין עצמאות. רק גינאה בחרה בעצמאות מיידית.

בבחירות בנובמבר 1958 זכו דה גול ותומכיו; בדצמבר נבחר דה גול לנשיא ברוב גדול והושבע בינואר 1959. דה גול ניסה לפתור את משבר אלג'יריה באמצעים צבאיים אך מצא שגם חשיבות דעת הקהל הבינלאומית מגבילה את הפעולה.
היו מרידות ופעולות אלימות מצד מתיישבים וקבוצות בתוך הצבא, כולל ניסיון הפיכה של גנרלים באפריל 1961. במרץ 1962 הוכרז הפסקת אש, ומשאלי עם הובילו לעצמאות אלג'יריה ב-3 ביולי 1962.
בספטמבר 1962 עבר תיקון חוקתי שביטל את הבחירה בעזרת אלקטורים. מאז נבחר הנשיא ישירות על ידי העם, בשיטת שני סיבובים.

בשנות ה-60 התרחשו שינויי תרבות ומחאות, ולבולמוס הגדול היו אירועי מאי 1968, מחאות סטודנטים ושביתות. דה גול הצליח לשלוט זמנית אך התפטר באפריל 1969 לאחר כישלון במשאל.
בהנהגות מאוחרות יותר קושרו מדיניות החוץ והכלכלה של צרפת להעמקה האירופית. הנשיא פרנסואה מיטראן תמך באמנת מאסטריכט, שאושרה ברוב דחוק ב-1992. ז'אק שיראק נבחר ב-1995 והתמקד בכלכלה ובמדיניות חוץ עצמאית, בין השאר בהתנגדות למלחמת עיראק. ניקולא סרקוזי נבחר ב-2007, נטה לימין כלכלי ושאף לקרב יחסים עם ארצות הברית וישראל. סרקוזי הפסיד ב-2012 לפרנסואה הולנד. מאז 2017 משמש עמנואל מקרון כנשיא, ומפלגתו היא הרפובליקה בתנועה.

הרפובליקה החמישית החלה ב-1958. היא נוצרה כי הממשלה הקודמת הייתה חלשה. השאלה הגדולה הייתה מה יעשו עם אלג'יריה.

ב-1958 מתיישבים בצפון אפריקה מחו נגד הממשלה. הצבא והמנהיגים ביקשו שדה גול יחזור. דה גול קיבל כוח חירום לפרק זמן קצר.
ב-28 בספטמבר 1958 העם הצביע במשאל עם, הצבעה של כל האזרחים, ואישר חוקה חדשה. המושבות, חלקים שלא היו מדינות חופשיות, קיבלו לבחור בעצה זו או להיות מדינה חופשית. גינאה בחרה מיד בעצמאות. עצמאות היא כשמדינה חופשית משליטה חיצונית.

בבחירות דה גול נבחר לנשיא. היו מרידות סביב אלג'יריה, וניסיונות הפיכה. במרץ 1962 הוכרז הפסקת אש. ב-3 ביולי 1962 אלג'יריה קיבלה עצמאות.
בספטמבר 1962 שינו את החוק כדי שהנשיא ייבחר ישירות על ידי העם.

ב-1968 היו הפגנות גדולות של סטודנטים ועובדים. דה גול התפטר ב-1969 אחרי הצבעה שלא צלחה. מאוחר יותר מנהיגים דיברו על שיתוף עם מדינות אירופה. ב-1992 אושרה אמנת מאסטריכט ברוב קטן. שיראק נבחר ב-1995 והתנגד למלחמת עיראק. סרקוזי נבחר ב-2007, והפסיד ב-2012. מאז 2017 הנשיא הוא עמנואל מקרון.