הרפובליקה הצרפתית השלישית

"הרפובליקה הצרפתית השלישית" שלטה בצרפת בין השנים 1871 ל-1940. זו הייתה דמוקרטיה פרלמנטרית (מערכת שבה הממשלה חייבת את קיומה לתמיכת הפרלמנט), שהגיעה אחרי תקופות של קיסרות ומונרכיה חלשה.

התקופה אופיינה באי-יציבות: במשך 65 שנים הוקמו ונפלו 101 ממשלות, בערך חילוף ממשלה כל שמונה חודשים.

נפוליון השלישי שלט כקיסר מ-1852 עד תבוסתו במלחמת צרפת, פרוסיה ב-1870. לאחר קרב סדאן הוסבה צרפת לרפובליקה זמנית, "ממשלת ההגנה הלאומית".

הקונפליקט עם פרוסיה והקנצלר ביסמרק הובילו להפסד ולחתימת שביתת נשק ב-1871. בתנאי ההסכם איבדה צרפת את חבל אלזס-לורן והוטלו פיצויים כבדים.

בפריז פרצה ב-1871 הקומונה הפריזאית, מרד עירוני של קבוצות סוציאליסטיות שנכשל ונדוכא לאחר קרבות קשים.

ב-1875 חקק הפרלמנט סדרת חוקים שהקימו חוקה בסיסית: נשיא, פרלמנט דו-ביתי וממשלה בראשות ראש ממשלה, אך רבים ראו את הסדר כזמני.

בשנות ה-70 של המאה ה-19 היו ניסיונות להחזיר מלוכה. הנשיא מק-מהון ניסה להחזיק בעמדת המלוכה, פיזר את הפרלמנט ב-1877 אך נכשל בבחירות. ב-1879 התפטר והנשיאות נחלשה.

הסיכויים לשיקום המלוכה נעלמו ורבות מתכשיטי המלוכה הותכו ב-1885 כסמל לדחיית המלוכה.

הרפובליקה נולדה מתבוסה צבאית והייתה נתפסת לעיתים כחילופי שלטון זמני, בדומה לרפובליקת ויימאר בגרמניה. הנהגתה כללה פוליטיקאים שאינם בהכרח מאמינים חזקים ברעיון הרפובליקה.

היעדר מפלגות יציבות והפלגות רבות הובילו לקואליציות שבירות. בכך הסברה כי חילופי הממשלות הם תוצאה של מחסור במפלגות גדולות ויציבות.

סדרת שערוריות שחיתות וריגול זעזעו את הציבור: פרשת חלוקת העיטורים ב-1887, שערוריית פנמה (1892) ושערוריית סירוגיו בולנז'ה. כל מקרה ערער את אמון הציבור במוסדות.

פרשת דרייפוס (1894) הפכה למשבר פוליטי עמוק: קצין יהודי הועמד לדין באשמת ריגול, ובהמשך התברר כי דובר על דין שלא ישב עם עובדות. הפרשה חשפה שחיתות, אנטישמיות ומחנות חזקי אידיאולוגיה בצרפת.

למרות הבעיות, סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 נקראו "La belle époque", תקופה של פריחה תרבותית, המצאות וחדשנות, עם עליית הקולנוע, הקברט והאומנות המודרנית.

השאיפה לשוב ולכבוש את אלזס-לורן הניעה מדיניות חוץ צרפתית. במלחמת העולם הראשונה (1914, 1918) עמדה הרפובליקה במבחן וניצחה בסופו של דבר ב-1918. זהו הישג מרכזי שהפחית זמנית את השברים הפנימיים.

לאחר המלחמה חזרה האי-יציבות. פרשות שחיתות נוספות, כמו פרשת סטביסקי בשנות ה-30, הובילו למהומות פוליטיות ולירידה באמון הציבור.

השמאל הקים את קואליציית החזית העממית והעלה את לאון בלום לשלטון. כהונתו אופיינה בעימותים חברתיים ושביתות.

בינתיים עלה אדולף היטלר בגרמניה. הניצחון הנאצי וניצול חוסר היציבות בצרפת הפכו לאיום חמור על הרפובליקה.

ב-10 במאי 1940 פלשו הגרמנים לצרפת. הצבא הצרפתי הובס במהירות על ידי מכשול המודרני של הצבא הגרמני והמונח "תבוסתנות" תואר על בעיות בתפקוד הצבא.

ראש הממשלה פול רנו לא הצליח לארגן המשך מאבק מוסדר. ב-16 ביוני 1940 התפטר, ובמקומו מונה המרשל פטן, שתמך בכניעה ולבסוף ייסד את משטר וישי, ממשלת כיבוש ששעוייה וחידשה סמכויות בכפייה.

ב-10 ביולי 1940 הכריזה האספה הלאומית על סיום הרפובליקה השלישית.

ב-1944 שחרור צרפת החזיר את שארל דה גול, שהכריז שמשטר וישי אינו לגיטימי. דה גול קיבל את ראשות הממשלה הזמנית.

לאחר המלחמה התעורר דיון בחוקה חדשה. דה גול התנגד לחוקה שהחזיקה פרלמנט חזק והגיע למתיחות פוליטית. משאל עם ב-1946 קיבל חוקה חדשה, ובכך נוסדה רשמית הרפובליקה הרביעית.

הרפובליקה הצרפתית השלישית היא דוגמה למערכת דמוקרטית יצירתית, אך בלתי יציבה. היא זעזעה את צרפת פוליטית, תרבותית וחברתית, וחוותה ניצחון צבאי חשוב במלחמת העולם הראשונה אך קריסה מהירה במלחמת העולם השנייה.

הרפובליקה הצרפתית השלישית שלטה בצרפת מ-1871 עד 1940. רפובליקה = מדינה בלי מלך.
זו הייתה ממשלה שבה הפרלמנט בוחר ומחליף ממשלות הרבה.

נפוליון השלישי היה קיסר (שליט דומה למלך) עד שהובס בשנת 1870 במלחמה עם פרוסיה.
צרפת הפסידה וזכתה לרפובליקה זמנית.

בשנת 1871 פרץ פרק קשה בפריז בשם "הקומונה". קומונה = קבוצת אנשים ששלטה בעיר לזמן קצר. היא הסתיימה בקרבות.

ב-1875 חוקקו חוקים שהקימו בישראל מערכת של נשיא, פרלמנט וממשלה.

ניסו להחזיר מלך, אבל העם הרצה רפובליקה. ב-1879 הנשיא שהתנגד התפטר.

הרפובליקה הייתה לא יציבה. במשך 65 שנים היו הרבה ממשלות.
אנשים רבים לא האמינו ברפובליקה מלאה, וזה היה קשה לשלטון.

קרו פרשות שקינזו את הציבור, כמו פרשת פנמה ופרשת דרייפוס.
דרייפוס היה קצין יהודי שהאשימו אותו שלא בצדק. בסוף התגלה שאשמים אחרים הם.

למרות הבעיות, סוף המאה ה-19 נקרא "La belle époque", תקופה של אמנות, מוזיקה והמצאות.

במלחמת העולם הראשונה ניצחה צרפת ב-1918. זה איחד קצת את העם.

לאחר המלחמה חזרה חוסר היציבות. היו פרשות ושביתות.
השמאל עלה לשלטון בפעם הראשונה דרך החזית העממית.

ב-1940 גרמניה פלשה לצרפת. הצבא הובס, ונוצר משטר חדש בשם וישי.
וישי = ממשלה של חריגים שעבדה עם הגרמנים.

בסוף המלחמה חזר שארל דה גול. הוא הוביל את צרפת החופשית.
אחרי המלחמה נכתבה חוקה חדשה, והוקמה הרפובליקה הרביעית.