הרצל ברגר

הרצל ברגר (31.8.1904, 28.8.1962) היה חבר כנסת, משפטן, עיתונאי ופרשן מדיני.

נולד במינסק שבאימפריה הרוסית. משפחתו היתה פעילה ציונית; נקרא על שם תיאודור הרצל. למד בתיכון הריאלי במינסק והשתתף בתנועות נוער ציוניות. בעקבות רדיפות של השלטון הקומוניסטי היגרה משפחתו לפולין. הוא עבר לווילנה ואז לביאליסטוק והצטרף ל"פועלי ציון-ימין".

בגיל 18 נסע לאוניברסיטת ינה בגרמניה. סיים תואר מוסמך בכלכלה ודוקטור למשפטים. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בוועד קהילות בליטא. עבד כפועל דפוס והיה חבר הנהגה של "פועלי ציון" בגרמניה. לאחר מכן חזר לפולין ועבד כעיתונאי בעיתון ביידיש "דאס ווארט".

ב-1934 עלה לארץ ישראל והתיישב בתל אביב. נשא לאישה את רחל קרונזון, רופאה אותה הכיר בזמן הלימודים. היה פעיל בסניף תל אביב של מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) ושימש כמזכיר הסניף.

עבד שנים רבות בעיתון "דבר", שם כתב ועדכן מאמרי מערכת. פרסם גם ביידיש ובעיתונות אחרת. שימש פרשן מדיני ב"קול ישראל" והגיש את התוכנית השבועית "במערכות מדיניותינו". עד קום המדינה היה חבר ב"הגנה" והשתתף בעיקר בעבודת הסברה וכתיבה לעיתון שלה, "אשנב".

בפברואר 1951 נכנס לכנסת מטעם מפא"י, כמחליפתה של יהודית שמחוני. כיהן כחבר כנסת עד מותו. נודע כנואם מבריק. שימש סגן יו"ר ועדת החוץ והביטחון והיה חבר בוועדות חוק ומשפט, עבודה והכנסת.

כממלא מקום יו"ר ועדת החוץ והביטחון התעמת עם דוד בן-גוריון בפרשת לבון, כאשר אפשר ללבון להופיע ולהשמיע את טענותיו בפני הוועדה. הוא יזם את קביעת יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב-1951. המשיך בעבודתו העיתונאית גם בתקופת פעילותו בכנסת.

ב-1958 הוצעה לו שגרירות במוסקבה על ידי שרת החוץ גולדה מאיר, אך הוא סירב. ב-1962 קיבל את פרס סוקולוב על מפעל חייו בעיתונות. שבועיים לאחר מכן נפטר בביתו בתל אביב ממחלת הסרטן ונקבר בנחלת יצחק. הותיר אישה, שלושה בנים ובת. ידידי עשה היו בין היתר משה שרת, זלמן שזר ופנחס ספיר.

הרצל ברגר (1904, 1962) היה עיתונאי וחבר כנסת.

נולד במינסק. אביו ואמו היו פעילים ציוניים. נקרא על שם תיאודור הרצל. כשהיה נער עבר לפולין עם הוריו.

למד בגרמניה באוניברסיטת ינה. קיבל תואר בכלכלה ודוקטור במשפטים. עבד כעיתונאי בעיתון ביידיש.

ב-1934 עלה לארץ והתיישב בתל אביב. נשא לאישה את רופאה בשם רחל. עבד בעיתון "דבר" ופרסם גם בכתבי עת אחרים. שידר תוכניות ברדיו "קול ישראל".

עד קום המדינה היה חבר ב"הגנה". ההגנה היא ארגון הגנה יהודי לפני שקמה המדינה.

ב-1951 נכנס לכנסת מטעם מפא"י. מפא"י היא מפלגה פוליטית. הוא דיבר הרבה והיה נואם מוכשר.

הוא יזם את קביעת יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב-1951. גולדה מאיר הציעה לו להיות שגריר במוסקבה, והוא סירב. ב-1962 קיבל פרס עיתונאי חשוב, פרס סוקולוב. שבועיים אחר כך נפטר מסרטן ונקבר בנחלת יצחק. הותיר אישה וארבעה ילדים.