השיטה האדברסרית

השיטה האדברסרית (היריבנית) היא שיטת משפט שבה שני צדדים, התביעה וההגנה, מובאים להתמודדות פורמלית בפני שופט או חבר מושבעים.

השופט בשיטה זו בדרך כלל פסיבי. כלומר, הוא אינו מחפש עדויות בעצמו. הוא שופט על פי העובדות והטיעונים שהצדדים מציגים בפניו. המילה "אדברסרי" באה מהמילה האנגלית Adversary, שמשמעותה "יריב". ההיפך הוא השיטה האינקוויזיטורית, שבה השופט חוקר את העובדות בעצמו. המילה "אינקוויזיטורי" קשורה למילה שמשמעותה "לחקור".


במערכת אדברסרית הצדדים מתעמתים, והשופט מגן על הליך נאות (due process), כלומר על כללים הוגנים שנועדו לשמור על זכויות המשתתפים. דיני הראיות התפתחו כתרחיש שבו עורכי הדין מתווכחים על אילו ראיות יתקבלו. לשופט יש סמכות להחליט אם ראיה קבילה, רלוונטית או לא רלוונטית. עם זאת, השופט לא יזם חיפושי ראיות שלא הובאו בפניו.

דוגמה מחיי בתי המשפט היא שעדות מסוימת עשויה להיות אסורה כ"עדות שמיעה". בשיטה האדברסרית החוקים לגבי עדות שמיעה נוקשים יותר, כי לעתים הראיות מוצגות בפני מושבעים שאינם מקצוענים.


חלק מהמומחים מקשרים את ההליך האדברסרי למנהגי ימי הביניים, כולל שימוש במושבעים. השימוש במושבעים תרם להתהוות מודל שבו הציבור, ולא רק שופט מקצועי, קובע עובדות. עם הזמן הופיעו גם תהליכים שבהם לשופט יש יותר שליטה מאשר לצדדים.


הנאשם אינו חייב להעיד. זכות השתיקה מאפשרת לו לא להגיד דבר. אם יבחר להעיד, יהיה חשוף לחקירה נגדית, שאלות קשות מהצד השני. בחלק מהמערכות החוק מאפשר להסיק מסקנות מהימנעותו של נאשם להעיד. בבריטניה תוקן חוק ב-1994 שהעניק שופטים אפשרות כזו.

היכולת של הנאשם להימנע מעדות היא כלי אסטרטגי. היא קובעת אילו ראיות יעמדו בפני בית המשפט וכיצד תסתיים הדיון בעובדות.

השיטה מאפשרת גם עסקאות טיעון (plea bargaining): הנאשם מודה בעבירה תמורת הקלה בעונש. עסקה כזו נפוצה בארצות הברית. השיטה האינקוויזיטורית בדרך כלל אינה מכירה בעיסקה זו, מאחר שהשופט אמור לשמור על תפקיד חוקר ובלתי תלוי.


יש משפטנים שסבורים שההבדלים הם בעיקר פורמליים, וששתי השיטות יכולות להגיע לתוצאות דומות. אחרים טוענים שלשיטה האדברסרית יתרונות: היא מגינה על הנאשם מפני נטייה של המדינה לנקוט נגדו, והיא מאפשרת גילוי מסמכים והכנה מדוקדקת לפני הדיון.

מתנגדי השיטה מצביעים על חסרונות: עסקת הטיעון עלולה לגרום לאי צדק, כשנאשם מותש או מיוצג גרוע מודה משפטית למרות חפותו. יש גם הוויכוח אם שיפוט על ידי מושבעים עדיף על שיפוט מקצועי.

מערכות משפט רבות משלבות אלמנטים משתי השיטות. למשל, בישראל השיטה נחשבת אדברסרית, אך אין בה מושב מושבעים בנוסח האנגלו-סקסי, והשופט המקצועי תופס תפקיד מרכזי.

השיטה האדברסרית (יריבנית) היא דרך לעריכת משפט. שני צדדים, התביעה וההגנה, מתווכחים מול שופט.

השופט בדרך כלל יושב בצד ושומע את הטיעונים. הוא לא מחפש עובדות כמו בחקירה. המילה אדברסרי פירושה "יריב". יש שיטה אחרת שנקראת אינקוויזיטורית. שם השופט חוקר בעצמו.


במערכת זו השופט שומר על סדר וחוקים הוגנים. דיני הראיות הם כללים שקובעים מה מותר להציג בבית המשפט. לעתים החוקים קשים יותר כדי להגן על אנשים ותיקים שאינם מומחים.


הרעיון הזה התחיל מזמנים רחוקים. השימוש במושבעים, אנשים מן הציבור, עזר לשיטה להתפתח.


הנאשם יכול לבחור לא להעיד. זאת זכות שנקראת זכות השתיקה. אם הוא יעיד, הצד השני יכול לשאול אותו שאלות קשות.

קיים גם דבר שנקרא עסקת טיעון. זוהי הסכמה להודות כדי לקבל עונש פחות חמור. בארצות רבות זה קורה הרבה.


יש מי שאוהב את השיטה האדברסרית כי היא נותנת לכל צד להציג את הטיעונים שלו. אחרים טוענים שהיא יכולה לגרום שלא ייעשה צדק, למשל כשמישהו מודה בגלל לחץ.

יש מדינות שמשלבות חלקים משתי השיטות. בישראל השיטה היא בעיקר אדברסרית, אבל אין בה מושבעים כמו במדינות אחרות.