מוסדות להשכלה גבוהה בישראל פועלים ברמות שונות. ההכרה במוסד כאוניברסיטה או כמכללה אקדמית נעשית על ידי המועצה להשכלה גבוהה (הגוף שאחראי לאשר מוסדות ולהעניק היתרים). המועצה הוקמה ב-1958 ופועלת לפי חוק שמגן על חופש אקדמי ואוסר התערבות בתוכניות לימוד ובמינוי סגל.
המועצה מפקחת על הקמת מוסדות חדשים, אישור תארים ואישור שלוחות מחו"ל. בתוך המועצה פועלת הוועדה לתכנון ולתקצוב, או ות"ת, האחראית לחלוקת תקציבי המדינה להשכלה גבוהה.
בישראל פועלות עשר אוניברסיטאות. בין הבולטות: האוניברסיטה העברית, הטכניון, אוניברסיטת תל אביב, מכון ויצמן והאוניברסיטה הפתוחה. האוניברסיטה הפתוחה מתמחה בלמידה מרחוק, עם ספרי לימוד ותמיכה במפגשים פרונטליים. הקמת האוניברסיטאות הייתה חלק משמעותי בחזון הציוני, והן פועלות מאז ראשית המאה ה-20.
מימון האוניברסיטאות מגיע בעיקר מהמדינה: כ-70% מהמימון, ושכר הלימוד מהווה כ-16%. אוניברסיטת רייכמן היא פרטית, ושכר הלימוד בה גבוה משמעותית. סוגיית שכר הלימוד נדונה בוועדות רבות, והתקיימו גם מחאות סטודנטים בולטים בשנים שונות.
מכללה אקדמית אינה מוסמכת להעניק דוקטורט. ברובן לומדים לתואר ראשון, והמחקר בהן מצומצם יחסית לאוניברסיטאות. כיום כ-22 מכללות אקדמיות לומדים כ-42% מהסטודנטים לתואר ראשון, כ-70 אלף סטודנטים. קיימות מכללות ציבוריות בפריפריה שקיבלו תמיכה כדי להנגיש השכלה.
מכללות מקצועיות מעניקות הכשרה שאינה אקדמית. הן מעניקות תעודות מקצועיות, כגון טכנאי או הנדסאי. הפיקוח על הכשרות טכנאיות נעשה לעיתים על ידי מה"ט (המכון להכשרה בטכנולוגיה ובמדע).
להשיג תואר צריך לעמוד בדרישות קורסי הליבה ובנקודות זכות. ניתן לשפר ציונים על ידי חזרה על קורסים. קיימות מלגות על בסיס הצטיינות, רקע סוציו-אקונומי והתנדבות. חוק זכויות הסטודנט מאפשר הגשת תלונות לנציבת קבילות במקרה של הטרדה או אפליה.
בשנים האחרונות שיעור בעלי השכלה גבוהה בישראל עלה מאוד. ב-2015 כ-47% מאנשים בגיל 25, 34 למדו במוסד אקדמי. בין 1980 ל-2015 מספר הסטודנטים צמח הרבה יותר מהגידול באוכלוסייה; חלק גדול מהגידול נבע מהקמת מכללות אקדמיות.
יש דיון על "השכלה עודפת", כלומר, חלק מבודקי השוק מוצאים שאינם זקוקים להשכלה אקדמית לתפקידם, ובחלק מהענפים השכר אינו גבוה משמעותית לבעלי תואר.
בשנים האחרונות גדל מספר הסטודנטים החרדים. בשנת הלימודים 2019/20 למדו כ-13,400 סטודנטים חרדים, רובם לתואר ראשון.
המועצה והות"ת מפעילות תוכניות כמו "שער לאקדמיה" כדי להגדיל את הנגישות להשכלה גבוהה באוכלוסייה הערבית. הסכמי שלום באזור הגבירו גם הם את האפשרויות ללימודים עבור חלק מהאוכלוסייה.
בישראל יש מוסדות רבים להשכלה גבוהה. המועצה להשכלה גבוהה אומרת מי יכול להקים אוניברסיטה. אוניברסיטה היא מקום ללימודים מתקדמים. יש עשר אוניברסיטאות, למשל: האוניברסיטה העברית, הטכניון, תל־אביב ומכון ויצמן.
המועצה בודקת מוסדות ומאשרת תארים. יש לה גם ועדה לחלוקת כסף למוסדות. ות"ת זו אומרת איך הכסף יחולק.
האוניברסיטה הפתוחה שונה: לומדים הרבה בבית עם ספרי לימוד. יש גם מכוני מחקר שמרכזים מדענים.
המדינה נותנת רוב הכסף לאוניברסיטאות. הכסף משכר הלימוד הוא חלק קטן. יש אוניברסיטה פרטית ששכר הלימוד בה גבוה.
מכללה אקדמית נותנת תואר ראשון. הן פחות עוסקות במחקר מאשר אוניברסיטאות. בערך 42% מהסטודנטים לתואר ראשון לומדים במכללות.
מכללות מקצועיות מכשירות לעבודות. הן נותנות תעודות מקצועיות, כמו טכנאי או הנדסאי.
מספר הסטודנטים החרדים גדל, והיום למדו באקדמיה אלפי חרדים. קיימות גם תוכניות כמו "שער לאקדמיה" שמסייעות לאוכלוסייה הערבית ללמוד באוניברסיטה.
תגובות גולשים