ההתחממות העולמית (או ההתחממות הגלובלית) היא עלייה ממוצעת בטמפרטורת פני כדור הארץ. התהליך התחיל בהדרגה מאז המהפכה התעשייתית. במשך פחות מ-50 שנים הטמפרטורה העולמית עלתה ביותר ממעלה צלזיוס אחת. התחממות זו היא חלק משינוי אקלים רחב יותר, שנמדדת בטמפרטורות ובשינויים במזג האוויר ובמערכות הטבע.
בעגה המדעית "התחממות גלובלית" מתארת את החימום של פני השטח, ו"שינוי אקלים" מתאר שינויים רחבים יותר במערכת האקלים. כלי תקשורת וחלק מהקהל משתמשים במונחים כמו "מצב חירום אקלימי" או "התלהטות גלובלית" כדי להבהיר את חומרת הבעיה.
מדענים מחשבים "טמפרטורה עולמית" על ידי איסוף מדידות ממדחומים, תחנות, ספינות ולוויינים. יש גם שיטות משיחזור (paleo) כמו חציבת ליבות קרח או טבעות עצים, שמאפשרות לדעת מה היה מזג האוויר בעבר הרחוק.
דו"ח ה-IPCC של 2021 סיכם שהטמפרטורה העולמית עלתה בכ־1.1 מעלות מאז סוף המאה ה-19. ביבשה העלייה גדולה יותר (כ־1.6 מעלות) מאשר בים (כ־0.9 מעלות). הדו"ח חוזה שהטמפרטורה עשויה לעלות עד כ־1.6 מעלות נוספות עד סוף המאה ה-21, בהתאם לפליטות העתידיות.
הגורם העיקרי להתחממות הנצפית הוא פליטת גזי חממה, כלומר גזים שמלכדים חום באטמוספירה. דוגמאות חשובות הן פחמן דו-חמצני (CO2), מתאן (CH4) ותחמוצת החנקן (N2O). עלייה בריכוזים אלה נובעת בעיקר משריפת דלקים מאובנים, מבירוא יערות ומפעילות חקלאית ותעשייתית. דו"ח ה-IPCC מ-2013 קבע כי סביר מאוד (95%, 100%) שהאדם הוא הגורם המרכזי להתחממות מאז אמצע המאה ה-20.
ההתחממות גורמת לעליית מפלס הים, להמסה של קרחונים וקרח ים, לשינויים במשטר המשקעים, ולהגברה של אירועי מזג אוויר קיצוניים כמו גלי חום, בצורות ושיטפונות. יש פגיעה במערכות אקולוגיות, למשל שוניות אלמוגים ורכסי הרים. ההשפעות על בני אדם כוללות סיכונים לתזונה, לבריאות ולמגורים, וכבר נרשמות היסעות אוכלוסייה מאזורים שנפגעו.
אזור הארקטי מתחמם מהר יותר מהשאר. קרחונים רבים נסוגים, וגרינלנד ואנטארקטיקה מאיימים לתרום רבות לעליית פני הים. המסת קרחון יכולה להאיץ את ההתחממות, כי אדמה כהה ואוקיינוס סופגים יותר חום.
טווח קצר של תנודות יכול להסתיר מגמות ארוכות טווח. כיום יש יכולת גדולה יותר לנסות לייחס אירועים קיצוניים להשפעה אנושית. הייחוס ברור ביותר עבור גלי חום, ופחות ברור בסוגיות כמו שינוי בעוצמת הוריקנים.
שינויי טמפרטורה וזרימות ים משפיעים על שרשראות מזון. דוגמאות כוללות מוות המוני בעופות ימיים בגלל שינויים באספקת המזון. בצד החיובי, עליית CO2 וטמפרטורות יכולה לעודד צמיחה בצמחים במקומות מסוימים, אך זה לא מפצה על הנזקים הרחבים.
למרות המדע הרחב התומך בהשפעת האדם על האקלים, קיימות קבוצות שמטילות ספק בכך. לעתים מדובר בקמפיין מאורגן של אינטרסים כלכליים ופוליטיים שנסה לערער את אמון הציבור במדע.
הפתרונות המרכזיים כוללים הפחתת שימוש בדלקים מאובנים, מעבר לאנרגיות מתחדשות (סולארית, רוח ועוד), שיפור יעילות אנרגטית וקיבוע פחמן. מדיניות בינלאומית כמו פרוטוקול קיוטו והסכמים מאוחרים יותר מנסים להקטין פליטות. חברות וארגונים גלובליים מקדמים יעדי נטו אפס עד אמצע המאה.
מדענים דנו על אפקט החממה כבר מהמאה ה-19. מאז שנות ה-50 גברה ההכרה בהתחממות, ומאז המאה ה-20 חלה הצטברות ראיות ותצפיות תומכות בקשר בין פליטות האדם להתחממות.
במקביל לשינויים שממשיכים להתרחש כבר היום, יש הסכמה שהמגמות האקלימיות ימשיכו עוד זמן רב גם אם מפסיקים לפלוט גזים מחר, בגלל האינרציה במערכת האקלים ובגזי החממה שנשארים באטמוספירה.
ההתחממות העולמית היא חימום של כדור הארץ. הטמפרטורה הממוצעת עלתה מאז הופיעו המפעלים.
אנשים שורפים דלקים כמו פחם ונפט. זה משחרר "גזי חממה". גזי חממה הם גזים שמלכדים חום באוויר.
הגזים החשובים הם פחמן דו-חמצני ומתאן.
מדענים גדולים אומרים שרוב העלייה היא בגלל בני אדם.
הקרחונים והשלג נמסים. מפלס הים עולה.
יש יותר גלי חום, בצורות ושיטפונות. זה פוגע בבעלי חיים.
שוניות אלמוגים ודובי קוטב בסכנה.
אנשים עלולים לאבד את בתיהם בגלל הצפה.
אפשר לצמצם שריפת דלקים. אפשר להשתמש בשמש וברוח להפיק חשמל.
אפשר לחסוך באנרגיה ולמחזר חומרי פלסטיק ונייר.
גם חקלאות ושיטות ייצור יכולות להשתפר.
גם אם מפסיקים לפלוט היום, חלק מהשינוי ימשיך עוד שנים. לכן כדאי להפחית פליטות כבר עכשיו.
צעדים של מדינות, עסקים ואנשים יכולים לשנות את הכיוון.
תגובות גולשים