תיקון השישה-עשר לחוקת ארצות הברית נותן לקונגרס סמכות חוקתית לגבות מס על הכנסות. משפט המקור באנגלית מופיע למטה.
"The Congress shall have power to lay and collect taxes on incomes, from whatever source derived, without apportionment among the several States, and without regard to any census or enumeration."
"לקונגרס תהא הסמכות להטיל ולגבות מיסים על הכנסות, שנבעו מכל מקור שהוא, מבלי לחלקו בין המדינות החברות בברית, ובלי להתחשב בכל מפקד או ספירת אוכלוסים."
לפני תיקון השישה-עשר החוקה איפשרה לגבות רק מיסים ישירים (מיסים שיש לחלק בין המדינות לפי האוכלוסייה) בתנאי של חלוקה לפי מספר התושבים. מיסים עקיפים (מיסים על עסקה או צריכה) לא חויבו בחלוקה כזו והוטלו באופן אחיד. הבעיה הייתה שלא היה ברור מה נחשב "מס ישיר".
בפסק דין פולוק (1895) קבע בית המשפט העליון כי הכנסה שמקורה ברכוש, כמו ריבית, דיבידנדים או דמי שכירות, היא מס ישיר על הרכוש. משמעות ההכרעה הייתה שמס הכנסה הפדרלי נעשה בלתי מעשי תחת הכללים הקיימים. לכן, בין פסק הדין של 1895 לבין תיקון 1913 לא נגבה מס הכנסה פדרלי בצורה סדירה.
בשנת 1909 עלה הנושא שוב אחרי דיונים על רפורמת מכסים. בקונגרס היה רוב בעד מס הכנסה, אך שררו ויכוחים האם לתקן את החוקה או לגבות מס בדרכים אחרות. אנשי פלג שמרני בסנאט, בראשות נלסון אולדריץ', שכנעו את הנשיא ויליאם טאפט לתמוך בהליך חקיקה שכלל פתיחת דרך לתיקון החוקה.
הצעת התיקון אושרה בקונגרס ב-1909 ונשלחה לאישור המדינות. ב-3 בפברואר 1913 הושגה ההצבעה השישית-שלושים (36) עם אישור ניו מקסיקו, ובכך התקבל התיקון. כך קיבל הקונגרס מחדש את הסמכות למסות הכנסות מכל מקור שהוא.
בית המשפט אפשר במהירות פרשנויות שמרחיבות את סוקרת הסמכות, וכמה הכנסות קיבלו פטורים מיוחדים (כמו חלק מתשלומי ביטוח חיים או מלגות). ניסיונות לערער על התהליך החוקתי של אישור התיקון נדחו על ידי בתי המשפט, גם כשעסקו בפרטים טכניים של ניסוח או נהלי אישור במדינות שונות.
תיקון השישה-עשר אומר שקונגרס ארה"ב יכול לגבות מס על הכנסות. "קונגרס" זה הגוף שעושה חוקים.
"The Congress shall have power to lay and collect taxes on incomes, from whatever source derived, without apportionment among the several States, and without regard to any census or enumeration."
התרגום אומר שהקונגרס יכול לגבות מס הכנסה מכל מקום, בלי לחלק זאת בין המדינות לפי מספר התושבים. "מס הכנסה" זה כסף שהמדינה לוקחת מהכסף שאנשים מרוויחים.
לפני התיקון חובת חלוקה לפי אוכלוסייה מנעה מהקונגרס לגבות מס הכנסה בקלות. ב-1895 בית המשפט (שם זהו גוף ששופט חוקים) קבע שפעמים רבות הכנסות מרכוש הן "מיסים ישירים". הדבר הקשה על גביית מס הכנסה.
הפסק דין הזה (פולוק) גרם לכך שבתקופה שלאחריו לא נגבה מס הכנסה פדרלי בדרך רגילה.
ב-1909 חזר הנושא לדיון. לבסוף הציעו לתקן את החוקה. ב-3 בפברואר 1913 ניו מקסיקו אישרה את התיקון כמדינה ה-36. מאז יש לארה"ב סמכות חוקתית לגבות מס הכנסה.
אחר כך בתי המשפט קיבלו שהקונגרס יכול למסות רוב סוגי ההכנסות. כמה אנשים ניסו לערער על התיקון, אבל בתי המשפט לא קיבלו את תלונותיהם.
תגובות גולשים