התמדתו של הזיכרון

התמדתו של הזיכרון (La persistencia de la memoria) הוא ציור שמן משנת 1931 של סלבאדור דאלי. ציור שמן - עבודה שנעשית בצבעי שמן על בד. היצירה נחשבת לאחת הידועות בסוריאליזם, סגנון אמנות שמציג דימויים כמו בחלום.

דאלי התחיל את הציור מנוף חוף בקטלוניה והוסיף את השעונים הנמסים. לפי דאלי, רעיון השעונים נולד מן התבוננות בקממבר מותך. השעונים נראים כמסתובבים ונמסים, ולעתים נדמה שאורגניזמים זעירים אוכלים אותם. המוטיב מדגיש את הרעיון שהזמן אינו קבוע כפי שאנשים חושבים, ושיש ניגוד בין הנוף הסטטי לבין זרימת הזמן.

במרכז התמונה ניתן לזהות פרופיל של פרצוף שהופיע בעבודה קודמת של דאלי, "המאונן הגדול".

שם היצירה ניתן על ידי גאלה, אשתו של דאלי. כאשר גאלה חזרה מקונצרט וראתה את הקו החוף שבציור, התרשמה מן השעונים והביעה אמירה שלדעתה תמונה זו לא תישכח.

היצירה הוצגה לראשונה בניו יורק ב־1932 ונמכרה אז בעבור 250 דולרים. היא הפכה לסמל מוכר של דאלי. בשנת 1938 הופיעה הדמות ברקע בסרט מצויר של אולפני אחים וורנר. דאלי חזר על הרעיונות בציור משנת 1954, "התפוררות התמדתו של הזיכרון", המוצג במוזיאון דאלי בפלורידה. בנוסף יצר ליתוגרפיות, הדפסים מיוחדים, ופסלים של השעונים הנמסים.

התמדתו של הזיכרון הוא ציור משנת 1931 של האמן סלבאדור דאלי. ציור שמן - ציור שעושים בצבעי שמן על בד. הסגנון נקרא סוריאליזם. סוריאליזם - אמנות שנראית כמו חלומות.

בציור יש שעונים שנראים נמסים. דאלי קיבל את הרעיון אחרי שראה גבינה נמסה. השעונים נראים כאילו הם זורמים. זה מזכיר שהזמן לא תמיד קבוע.

במרכז הציור יש פרופיל של פרצוף מעבודה קודמת של דאלי.

האשה שלו, גאלה, נתנה לציור את השם. היא ראתה את הציור אחרי קונצרט והתלהבה מהשעונים.

הציור הוצג לראשונה בניו יורק ב־1932. הוא נמכר פעם בעבור 250 דולרים. היום ציור זה מוצג במומה, מוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק. דאלי עשה גם גרסאות אחרות של השעונים, כולל פסלים והדפסים.