תימוס

התימוס הוא איבר לימפטי מרכזי של מערכת החיסון. הוא יושב בבית החזה, מתחת לעצם החזה ומעל הלב.

התימוס משתתף בהבשלת לימפוציטים צעירים, בעיקר תאי T. תאי T חיוניים לתגובה החיסונית הנרכשת, שמגנה על הגוף מפני מזהמים. בנוסף, בתימוס מבשילים גם תאים אחרים המשפיעים על החיסון המולד, לדוגמה תאים הרגיים טבעיים.

התימוס בנוי משתי אונות המחוברות בקפסולה של רקמת חיבור. צורתו מושפעת מהמבנים שמסביב, כמו הלב והוושט. בגיל הלידה הוא בגודל המירבי שלו ומשקלו כ-10, 15 גרם. במהלך הילדות האיבר הופך לעבה פחות ומתארך. לקראת ומעבר לבגרות מינית רקמת התימוס הלימפואידית מוחלפת ברקמת חיבור ושומן בתהליך שנקרא ניוון או אטרופיה של התימוס.

הדם לתימוס מגיע מסעיפים של עורקי בלוטת המגן ועורקי בית החזה. העורקים נכנסים לכל אונה ומתפצלים לעורקיקים החודרים לצומת הקורטיקו-מדולרי.

ורידים קטנים יוצאים ממרכז אונות התימוס ומתנקזים בסופו של דבר לווריד הנבוב העליון.

אופייני לתימוס שאין לו כלי לימפה אפרנטיים, כלומר כלים שנכנסים אליו. רק כלי לימפה אפרנטיים יוצאים מהקורטיקו-מדולרי ומהמדולה ומנקזים לקשרי לימפה בבית החזה.

התימוס מעוצבב על ידי מערכת העצבים האוטונומית, הן סימפתטית והן פאראסימפתטית. סיבי העצבים נכנסים לאיבר עם כלי הדם.

התימוס מחולק לאוניות, וכל אונית כוללת קורטקס וליבה (מדולה). בקורטקס יש ריכוז גבוה של לימפוציטים ולכן הוא נראה כהה בצביעה היסטולוגית. במדולה יש פחות לימפוציטים והיא בהירה יותר.

שתי קבוצות תאים עיקריות בתימוס הן אפיתל תימוס ותימוציטים (תאי דם צעירים שמבשילים לאטי). אפיתל התימוס בונה מבנים סיביים שנקראים ציטו-רטיקולום. תאים אלה מתפקדים גם כתאים מגישי אנטיגן (APC), ומבטאים חלבוני תואם רקמות מסוג I ו-II כדי לסייע בהכשרת תאי T.

בקורטיקו-מדולרי יש מחיצה של תאי אפיתל שטוחים. בליבה מופיעים גם גופיפי סל (גופיפים של אפיתל תימוס). תפקידם אינו ברור לחלוטין. מוצע שהם מפרישים ציטוקינים (חומרים שמסייעים לתקשורת בין תאים) או מסלקים תאים מתים. בליבה קיימות גם "thymic nurse cells", תאים אפיתליאליים שמקיפים עשרות תימוציטים ותורמים להבשלתם.

בתימוס נמצאים עוד תאים ממערכת המיאלואידית, כמו מקרופאגים ותאים דנדריטיים, וכן פיברובלסטים שמייצרים קשרי קולגן לשמירת המבנה.

לימפוציטים צעירים שנודדים ממח העצמות לרקמת התימוס נדרשת הבשלה בתוך האוניות. במהלך נדידה מהקורטקס למדולה הם נבחנים מספר פעמים. כ-95% מהתאים שאינם עוברים את המבחנים מומתים. התהליך מבטיח שמירה על קולטנים שמזהים גורמים זרים, אך לא קולטנים שיגרמו לתגובה נגד רקמות הגוף.

מקור השם כנראה מצמח הטימין (Thymus) שהיה מוכר במצרים העתיקה. התייחסויות ראשוניות לתימוס כאיבר נמצאות כבר במאה הראשונה לספירה. רק בשנות ה-60 של המאה ה-20 הוכח התפקיד המרכזי של התימוס על ידי ז'אק מילר, שהראה שהוא נחוץ להבשלת תאי T.

תימומה היא גידול נדיר בתימוס, שלעיתים מתגלה במקרה בבדיקות דימות. השכיחות הגבוהה ביותר היא בגילאי 40, 60. התימומה פוגעת בשווה במינים. חלק מהחולים חשים תסמינים עקב לחץ על איברים סמוכים. מחלות נלוות עלולות לכלול אנמיה אפלסטית, תסמונת גוד, דלקת קרום הלב, אנמיה המוליטית, טרשת עורקים וזאבת מערכתית. חלק מהתימומות איטיות ולא פולשניות, וחלקן חודרות רקמות סמוכות. הרחבת המחלה לאיברים מרוחקים נדירה.

הטיפול העיקרי הוא ניתוח להוצאת הגידול, בדרך כלל באמצעות סטרנוטומיה. במקרים חודרניים נדרשת כימותרפיה או הקרנות לפני או אחרי הניתוח. אם הניתוח אינו אפשרי, טיפולים בקרינה עשויים להיות חלופה. סוג נדיר ויותר אגרסיבי נקרא סרטן התימוס.

התימוס הוא איבר קטן בבית החזה. בית החזה הוא המקום שמגן על הלב.

התימוס עוזר להכין תאים שמגנים על הגוף. תאים אלה נקראים תאי T. תאי T הם חלק ממערכת החיסון. מערכת החיסון שומרת עלינו מפני חיידקים וירוסים.

התימוס בנוי משני חלקים שנקראים אונות. אצל תינוקות הוא גדול יותר. כשהאדם מתבגר, התימוס מצטמצם והופך לשומן.

דם מגיע לתימוס בעורקים קטנים. דם שיוצא ממנו חוזר לווריד הנבוב העליון.

לרוב אין כלי לימפה נכנסים לתימוס. יש רק כלי לימפה שיוצאים ממנו.

התימוס מקבל עצבים ממערכת העצבים האוטונומית. זה חלק שמסדר פעולות שאינן רצוניות.

בתוך התימוס יש שתי שכבות עיקריות: קליפה (קורטקס) וליבה (מדולה). בקורטקס יש הרבה תאים צעירים. במדולה יש פחות תאים.

בתימוס יש תאים של אפיתל. אפיתל זה עוזר ללמד את תאי ה-T מה נכון ומה לא נכון. יש גם תאים מיוחדים שנקראים "תאים שומרים" (thymic nurse cells). הם עוטפים כמה תאים צעירים ועוזרים להם.

בליבה נמצאים גופיפי סל. גופיפי סל הם מבנים של תאי אפיתל. אנשי מדע לא בטוחים בדיוק למה הם משמשים. ייתכן שהם מסייעים לסלק תאים מתים.

יש גם תאים שנקראים מקרופאגים ותאים דנדריטיים. הם עוזרים להסיר תאים מתים ולעזור בתהליך הלמידה של תאי ה-T.

תאים צעירים מגיעים למח העצמות ואז לתימוס. שם הם עוברים מבחנים כדי לראות אם הם יכולים להגן על הגוף. רוב התאים שלא עוברים את המבחנים יושמדו באופן מבוקר.

לפעמים בתימוס עלול לצמוח גידול נדיר שנקרא תימומה. בדרך כלל הוא מתגלה בבדיקת דימות. הגידול נפוץ יותר בגילאים מבוגרים. הטיפול העיקרי הוא להסיר אותו בניתוח. במקרים אחרים עושים גם טיפולי קרינה או כימותרפיה.