התנועה הוולדנסית

התנועה הוולדנסית נוסדה בסוף המאה ה-12 בדרום-מערבה של אירופה. היא נולדה באלפים הקוטיים, באזור שחלקו שייך היום לצרפת ולאיטליה. כמו הפרנציסקנים, גם הוולדנסים הדגישו חיים בעוני ואת המחויבות החברתית.

הייסוד מיוחס לפיטר ולדו (Pierre Vaudès). הוא היה סוחר עשיר מליון. באמצע שנות ה-70 של המאה ה-12 הוא חווה שינוי דתי. ולדו מכר את רכושו ובחר בחיי עוני ובהטפה. תלמידיו כינו עצמם "עניי ליון". הם תרגמו חלקים מהכתובים והמקרא לשפה המדוברת שלהם, אוקסיטנית (שפה מקומית בדרום צרפת).

הוולדנסים קיבלו את יסודות האמונה הקתולית אך פיתחו מנהגים שונים. הם אסרו על שפיכת דם של נוצרים והימנעו מהשבעות. הם סירבו לפרקטיקות שלא נתמכו במפורש על ידי הכתובים. הם התנגדו להערצת תמונות ולמסעות עלייה לרגל. כמו כן אפשרו להדיוטות ולנשים להטיף, ולבצע וידוי, כלומר להכיר בחטאים ולהתחרט. הם התנגדו לחלק נרחב מהסקרמנטים, כלומר לטקסים דתיים כמו טבילה או לחם-ויין, ולמכירת אינדולגנציות (פינוי אשמה תמורת תשלום).

קשרו של הוולדנסיות עם הכנסייה היה מתוח. ב־1179 ולדו נפגש עם האפיפיור אלכסנדר השלישי, אך המתחים לא נפתרו. בסינוד של ורונה ב־1184 הוטל עליהם חרם חלקי, ובשנת 1215 הוכרו מינות בוועידה הלטראנית הרביעית. בכנסייה נוצרה תביעת כוח נגדו המעשים של ולדו, בעיקר משום שהמטיפים הוולדנסים טענו שכמרים חוטאים לא ראויים להטיף.

למרות הרדיפות, התנועה התפשטה במאות ה-13 עד ה-15. קבוצות ולדנסיות הופיעו גם בצפון איטליה, בדרום צרפת, בגרמניה ובבוהמיה. בתקופות מסוימות היו לוולדנסים מרכזים מקומיים חזקים, ובמקרים נדירים אפילו שלטו באופן זמני באזורים כמו בודה.

המקום שלהם בלוח ההיסטוריה התמלא בסכסוכים. האינקוויזיציה, בית דין של הכנסייה שנועד להילחם בכפירה, הרחיבה את פעולתה כנגדם. שמות עממיים שניתנו להם כללו Insabbatati ו‑Sabati. יש כמה הסברים לשמות אלה: למשל החיבור לנעלי עץ (sabot) או לשמירת שבת (יום מנוחה).

במאה ה-15 הוציאה האפיפיור אינוקנטיוס ה‑8 בולה שקראה לצלב נגד הוולדנסים. ריכוזי התנועה בדופינה ובפיימונטה הותקפו קשה. רבים ברחו, ואחרים נענו אל לחצים לשוב לכנסייה הקתולית. מאוחר יותר, בתקופת הרפורמציה, הוולדנסים התקרבו לפרוטסטנטים (זרמים נוצריים שהתנתקו מהכנסייה הקתולית כדי לבצע רפורמות). ב־1532 הם הכריזו על שייכות לזרם הקלוויניסטי.

כיום קיימת הכנסיה האוונגלית ולדנסית, שאוחדה ב־1975 עם הכנסיה המתודיסטית אוונגלית. היא חברה באיגוד הכנסיות הפרוטסטנטיות של אירופה. קהילות ולדנסיות פעילות בעיקר בפיימונטה שבאיטליה, ובמדינות כמו ארגנטינה, פרגוואי, אורוגוואי וצפון אמריקה.

הוולדנסים הם קבוצה נוצרית שנולדה בסוף המאה ה-12. הם הופיעו בדרום-מערב אירופה. הרבה מהם גרו באיזור שבו היום צרפת ואיטליה.

פיטר ולדו היה סוחר מליון מליון בעיר ליון. באמצע חייו הוא ויתר על רכושו. הוא בחר לחיות בעוני. הוא והחברים שלו קראו לעצמם "עניי ליון". הם תרגמו חלקים מהכתובים לשפה המקומית, אוקסיטנית (שפה שבדרום צרפת).

הוולדנסים שמרו על רוב אמונות הכנסייה הקתולית. אבל היו להם חוקים שונים. הם אמרו שאסור להרוג נוצרים. הם לא רצו שמשליכים שבועות. הם לא אהבו תמונות שנערצות. הם נתנו גם להדיוטות ולנשים לדבר ולסלוח לחטאים. "וידוי" פירושו לספר על חטאים ולבקש סליחה.

ב־1215 הכריזה הכנסייה שהם כפירים. "כפירה" פירושו אמונה שאינה מקובלת על הכנסייה. בעקבות זאת נרדפו וולדנסים. אנשים רבים ברחו ובחלק מהמקומות נפגעו הקהילות שלהם. בחלק מהאזורים הם המשיכו להסתתר ולפגוש זה את זה בסתר.

במאה ה-16, בזמן הרפורמציה (תקופה שבה חלקים בנצרות התיישבו מחדש), הו valdנסים התקרבו לפרוטסטנטים. ב־1532 הם הצטרפו לקלוויניזם (זרם פרוטסטנטי). היום יש כנסיות ולדנסיות בעיקר בפיימונטה שבאיטליה, ובדרום אמריקה ובצפון אמריקה.