התנצלותו של מתמטיקאי

''התנצלותו של מתמטיקאי'' הוא מאמר של ג. ה. הארדי, שהתפרסם ב-1940 והפך אחר כך לספר.
הארדי מציג בו את דעתו על היופי במתמטיקה ואת דרך המחשבה של מתמטיקאי. דעותיו הן אישיות ולא בהכרח משקפות דעת כלל המתמטיקאים.

הארדי כינה את היצירה שלו "התנצלות" במובן של הצדקה או כתב הגנה. היו לו שני מניעים לכתיבה: הוא היה בן 62 לאחר התקף לב, והרגיש שהיצירתיות שלו מצטמצמת; וגם התקופה של מלחמת העולם השנייה, שבה רצה להגן על הרעיון שהמתמטיקה צריכה להיעשות לשם עצמה.

מוטיב מרכזי הוא החן או היופי במתמטיקה. הארדי השווה מתמטיקה לאמנות, לצד ציור ושירה. הוא שמר מקום של כבוד למתמטיקה הטהורה, ובמיוחד לתורת המספרים, תחום שעוסק במבנים ותכונות של מספרים.
הוא טען שהמתמטיקה היפה היא לרוב מרוחקת מהיישום המידי. לפי הארדי, חוסר היעילות שלה הוא גם היתרון שלה, כי כך היא לא יכולה להזיק.
לעומתה קרא הארדי למתמטיקה השימושית "מכוערת" ו"משעממת", וטען שלעיתים תחומים שימושיים פחות נעימים מבחינה אסתטית.

הארדי גם טען שמדובר ב"משחק לצעירים": מי שיש לו כישרון מתמטי צריך לפתח אותו בעשוריו הצעירים, לפני שחסרון המקוריות והקבעון מגיעים.
הוא הודה שתקופת היצירה הפורה שלו כבר חלפה. בהקדמה מ-1967 תיאר ק. פ. סנו את הספר כגעגוע לכוחות מקוריים שעברו.

''התנצלותו של מתמטיקאי'' נכתב על ידי ג. ה. הארדי ופורסם ב-1940.
הארדי מדבר על איך הוא רואה את היופי במתמטיקה.

הארדי קרא לספרו "התנצלות" במובן של הסבר למה עשה.
הוא כתב זאת כשהיה בן 62, אחרי התקף לב. הוא חשש שהוא פחות יצירתי.
גם מלחמת העולם השנייה השפיעה על מחשבותיו.

הארדי אהב מתמטיקה "טהורה". זה מתמטיקה שעוסקת ברעיונות, לא בשימושים מידיים.
הוא אהב במיוחד תורת המספרים. תורת המספרים היא ענף של מתמטיקה שעוסק במספרים.
הוא חשב שמתמטיקה שעוזרת במכונות או נשקים לא יפה כמו מתמטיקה הצורפת.

הוא גם חשב שמתמטיקה טובה נעשית בדרך כלל בצעירות.
הוא קיבל שהיצירה הגדולה שלו כבר מאחוריו.

את רעיונותיו של הארדי השפיעה האווירה באוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג'.