התעלה הגדולה (ונציה)

התעלה הגדולה (באיטלקית Canal Grande) היא התעלה המרכזית בלב ההיסטורי של ונציה. אורכה כ-3,800 מטר, רוחבה נע בין 30 ל-70 מטר ועומקה הממוצע כ-5 מטר. היא חוצה את העיר בצורת S הפוכה, ומשני עבריה ניצבים ארמונות מפוארים בהם התגוררו משפחות אצולה וסוחרים. התעלה היא עורק התחבורה הראשי של ונציה, עם מעבורות נוסעים (vaporetti), מוניות מים, גונדולות וסירות פרטיות. מהירות הנסיעה מוגבלת על פי חוק כדי להגן על יציבות המבנים העתיקים.

בקצה הדרום-מזרחי של התעלה שוכנת כיכר סן מרקו, שבה נמצאים בזיליקת סן מרקו, ארמון הדוג'ים (מקום מושב השליט) והקמפנילה. יש שש גשרים קבועים החוצים את התעלה; הגשר המפורסם ביותר הוא גשר הריאלטו. פעם בשנה במהלך חג הסלוטה נבנה גשר זמני נוסף ליד כנסיית סנטה מריה דלה סאלוטה.

בהשוואה לתעלת ג'ודקה (Canale della Giudecca) שבדרום, התעלה הגדולה נחשבת למרכזית וחיה יותר. תעלת ג'ודקה לרוב רחבה ועמוקה יותר ומשמשת כדרך לספינות גדולות ומהירות.

במקום שבו עוברת כיום התעלה כנראה זרם בעבר נהר (סביר שזה נהר הברנטה). תושבים קדומים חיו בבקתות על גדות הנהר ודגו ומכרו מלח. עם השנים התיישבו האיים בלגונה (לגונה = אזור מים רדוד סביב העיר) יותר ויותר, ובמהלך שלטון הדוכס אגנלו פרטיצ'יפאציו הועמקה התעלה והאזור של ריאלטו הפך למרכז העיר.

עם עלייתו של המסחר נבנו לאורך התעלה מבני פונדאקו. פונדאקו (פונדאקו = מבנה שמכיל מחסנים ובתי מגורים של סוחרים) שילבו מחסנים בקומת הקרקע ובבתים מעליהם את מגורי הסוחרים. בחזית הייתה אכסדרה לטעינת סחורות מהסירות, ולפעמים הוצבו מגדלי הגנה קטנים (torreselle). דוגמאות ששמרו עד היום הן פונדאקו די טדסקי ופונדאקו די טורקי.

קשרי המסחר עם האימפריה הביזנטית הביאו השפעות אמנותיות על ונציה. נוצר סגנון מקומי שמשלב אלמנטים ביזנטיים, ומבנים מהמאה ה-12 וה-13 באזור הריאלטו שומרים על סגנון זה. חלקם שופצו מאוחר יותר בשילוב סגנונות חדשים.

הסגנון הגותי המפוארת (gotico fiorito) התפשט במאה ה-15. דוגמה בולטת היא חזית דרומית של ארמון הדוג'ה. לאורך התעלה נבנו ארמונות גותיים בולטים כמו קא' ד'אורו.

אלמנטים של הרנסאנס הופיעו בסוף המאה ה-15. מבנים רנסנסיים ולמעשה גם נאו‑קלאסיים הוסיפו לגיוון הארכיטקטוני של התעלה.

בסוף המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17 פרח סגנון הבארוק. הבזיליקה של סנטה מריה דלה סאלוטה, שתוכננה על ידי לונגנה, הפכה לסמל ציורי על גדות התעלה. גם פאלאצו באלבי וקא' פזארו הם דוגמאות לבארוק הוונציאני.

במאה ה-18 נבנו מבנים נאו‑קלאסיים על גדות התעלה, כולל כנסיית סן סימאון פיקולו ופאלאצו גראסי.

לאחר נפילת רפובליקת ונציה ב-1797 הוקפאה בנייה בעיר. משפחות האצולה איבדו הרבה מהונן, והרבה ארמונות נזנחו עד שעברו לבעלות ציבורית. בתקופת שלטון נפוליאון הולאמו כנסיות רבות, וחלקן שונו לשימושים אחרים. עם איחוד איטליה ותחילת תיירות המודרנית החל שיקום המבנים. לאורך הזמן הותאמו מבנים לשימושים ציבוריים, מוזיאונים ומוסדות.

התמונות המייצגות כוללות את גשר סקאלצי, גונדולה בתעלה, ותמונות מהגשר ריאלטו שמראות את התנועה בעורק הראשי של ונציה.

התעלה הגדולה היא התעלה הגדולה והמרכזית בעיר ונציה. היא ארוכה כ-3,800 מטר. הרוחב שלה 30, 70 מטר.
התעלה עוברת בין בניינים ארוכים ויוצרת צורת S הפוכה. על גדותיה יש ארמונות ישנים ויפים.
מכוניות לא נוסעות בוונציה. במקום יש מעבורות, מוניות מים וגונדולות. גונדולה היא סירה ארוכה ושסועית.
המהירות בתעלה מוגבלת בחוק כדי לשמור על הבתים הישנים.

בקצה התעלה נמצאת כיכר סן מרקו. שם יש בזיליקה גדולה, ארמון הדוג'ים ומגדל פעמונים.
יש כמה גשרים חוצים את התעלה. הגשר המפורסם הוא גשר ריאלטו.

לפני הרבה שנים היה כאן כנראה נהר. אנשים ישבו לידו ודגו ומכרו מלח. אחר־כך העמיקו את ה"נהר" והפכו אותו לתעלה בשביל ספינות סוחר.

על התעלה נבנו פונדאקו. פונדאקו הוא מבנה שבו היו מחסנים ובתים לסוחרים. הסחורות ירדו מהסירות לחזית המבנה ונכנסו למחסן.

בונציה השפעות רבות מאמנות ביזנטית (ביזנטית = מסורת אמנותית עתיקה). לאחר מכן הגיע סגנון גותי ורנסאנס ובארוק. אלה סגנונות אדריכלות שונים שמקשטים את הארמונות.
בשנת 1204 הובאו לעיר חפצי אמנות מקונסטנטינופול. זה שינה מעט את מראה התעלות והבתים.

לאחר 1797 נגמרה תקופת הרפובליקה הוונציאנית. למשפחות האצולה נגמר הכסף. חלק מהבתים הועברו לעיר והפכו למוזיאונים.
מאז המאה ה-19 וונציה גם נהייתה עיר תיירות. היום מתכננים לשמר את המבנים היפים לאורך התעלה.

יש תמונות של גשר סקאלצי, גונדולה וריאלטו. הן מראות את התנועה והיופי של התעלה.