התקופה הנאוליתית (או נֵאוליתיקון; מיוונית: νεολιθική, "אבן חדשה") היא החלק האחרון של תקופת האבן. המונח נטבע בידי ג'ון לובוק ב-1865. התקופה באה אחרי המזוליתית (התקופה האמצעית של תקופת האבן).
תחילתה של הנאוליתית מסומנת בהופעת החקלאות וביות צמחים ובעלי חיים. סוף התקופה מסומן בהופעת כלי מתכת, נחושת, ברונזה או ברזל, לפי האזור. המילה "ביות" פירושה הפיכת צמחים ובעלי חיים לשימוש בני אדם.
הנאוליתית החלה מוקדם במזרח התיכון, סביב 10,000 לפני הספירה. התרבויות הראשונות הופיעו בלבנט, ומשם התפשטו לאנטוליה ולמסופוטמיה. באסיה דרומית נמצאו אתרים נאוליתיים כבר סביב 7000, 6200 לפנה"ס, ויש ממצאים המצביעים על גידולי דגן קדומים באזורי בקעת הגנגס.
בדרום-מזרח אירופה החקלאות החלה כ-7000 לפנה"ס והגיעה למרכז אירופה כ-5500 לפנה"ס. במערב וצפון-מערבה של אירופה הופיעו מאפיינים נאוליתיים סביב 4500 לפנה"ס, כנראה בעקבות נדידה והפצת רעיונות. במרכז אמריקה התפתחה דרך מקומית דומה, ושם משתמשים במונח Formative לתיאור התקופה.
התפתחות הנאוליתית לא תמיד עברה באותו סדר: באזורים שונים הופיעו קדרות, יישובי קבע, ביות צמחים וביות בעלי חיים בזמנים שונים, ולפעמים בצורות עצמאיות שלא הופצו מהמזרח התיכון.
הממצאים הארכאולוגיים מצביעים על שיתוף פעולה קהילתי והירארכיות חברתיות בתחומים מסוימים. מבנים גדולים כמו תלי קבורה, ביצורים ושטחי פולחן דרשו ארגון ועבודה מאורגנת. ממצאים אלה מרמזים על מנהיגים מקומיים או קבוצות משפחתיות חזקות.
במהלך התקופה והאזורים הבאים התגבשו צורות חברתיות ופוליטיות מורכבות יותר. גם ממצאים מודרניים הוסיפו מידע, כמו גילוי מקדש במזרח ירדן שפורסם בפברואר 2022, המעיד על חשיבות הציד בקהילה מסוימת.
השינוי הגדול ביותר בנאוליתית הוא המעבר לחקלאות. אנשים החלו לעבד תבואה ולשפר זנים. הם פיתחו חקלאות יציבה, והקימו יישובים קבועים. החקלאות אפשרה עודפי מזון, והם נשמרו לשנים קשות או הוחלפו בסחר עם קבוצות אחרות. עודפי המזון איפשרו גידול אוכלוסייה והיו חלק מהדרך לעיירות וערים.
אבל החקלאות גם הביאה סיכונים. ניסיונות חקלאות תלויים במזג אוויר ובמחלות גידולים. בחברות שנשענו על חקלאות, בצורות קשות התגברו הסיכונים לרעב. בנוסף, התזונה השתנתה: פחות חלבון מן החי ויותר דגנים.
ביות בעלי חיים שימש לעבודה (כמו משיכה), למזון ולמוצרי חלב. גם גללי בעלי החיים שימשו לדשן ולחומרי בנייה. לעיתים נוצרו שיטות כלכליות כמו מסחר במקנה.
החקלאים הנאוליתיים פיתחו כלי עבודה לעיבוד ולקציר תבואה, כגון להבי מגלים ואבני רחיים. הם ייצרו כלי חרס, כלי עצם וקישוטים. בתים נבנו מלבני חמר; דוגמה מפורסמת היא צ'טלהויוק שבטורקיה, שבה יחידות מגורים יוצרו וצופו בציורים.
בבריטניה ובאיים הבריטיים נבנו תילי קבורה, קברים וחומות, ומונומנטים כגון סטונהנג'. נבנו גם דרכים מתוכננות, כמו ה"דרך המתוקה" (Sweet Track). אנשים גם פיתחו שיטות לשימור מזון, למשל שימוש במלח ובכלים אטומים.
בחלקי אמריקה ואיי האוקיינוס השקט רמת הטכנולוגיה לפני הגעת האירופאים דומה לטכנולוגיה הנאוליתית.
יש רשימה גדולה של אתרים ארכאולוגיים נאוליתיים ברחבי העולם. אתרים אלה מספקים ראיות על חיי היום-יום, על טכנולוגיה ועל ארגון חברתי בתקופה.
התקופה הנאוליתית היא "תקופת האבן החדשה". השם מגיע מהמילים היווניות משמעותן "אבן חדשה".
בזמן זה בני אדם התחילו לגדל צמחים ולביית חיות. "לביית" זה להפוך חיות וצמחים שעוזרים לבני אדם. כך נוצרו יישובים קבועים.
הדבר התחיל מוקדם במזרח התיכון, לפני אלפי שנים. החקלאות התפשטה לאנטוליה, למסופוטמיה ולאירופה. גם בהודו ובאזור הגנגס נמצאו עדויות מוקדמות לחקלאות.
אנשים עבדו יחד לבנות מבנים גדולים. זה דרש תיאום ומנהיגים. נמצאו גם מקדשים ואתרי קבורה מרשימים.
חקלאות אפשרה לאכסן עודפי מזון. עודפים עזרו להאכיל אנשים רבים יותר.
לחקלאים היו גם בעיות. אם יבול נכשל, הקהילה עלולה לסבול. התזונה שלהם השתנתה, הם אכלו יותר צמחים ופחות בשר.
הם ייצרו להבי מגלים לאיסוף היבול, כלי חרס וכלי אבן לקישוט. בנו בתים מלבני בוץ וצפו אותם בציורים. בני האיים הבריטיים בנו קברים ומונומנטים ידועים.
אנשים גם למדו לשמר מזון, למשל בעזרת מלח. באמריקה ואיים רחוקים היו חברות עם כלים דומים לתקופה הנאוליתית לפני הגעת האירופאים.
תגובות גולשים