התרבות הנאטופית

התרבות הנאטופית
התרבות הנאטופית היא חברה פרהיסטורית שחיה בארץ ישראל ובלבנט בסוף התקופה האפיפלאוליתית, כ־15,000, 11,700 שנים לפני זמננו. זוהי תקופת המעבר של אחרוני הציידים-לקטים לעבר אורח חיים יושב יותר, שבסופו של דבר הובילה לנאוליתית (חקלאית).
בשנת 1928 גילתה דורותי גארוד לראשונה ממצאים נאטופיים במערת שוקבא בוואדי א-נטוף. חפירות בהמשך, ובמיוחד במערת הנחל שבכרמל, הבהירו את אופייה המיוחד של התרבות.
השינויים האקלימיים של התקופה השפיעו על התנועות וההתיישבות של קבוצות אנושיות. אחרי תקופה קרה ויבשה חלה החמרה ואז תקופות של שיפור. חלק מהמגמות החברתיות והטכנולוגיות של הנאטופים הושפעו מתנודות אלה.
מרכז התרבות נמצא בגליל ובכרמל, עם אתרים חשובים כדוגמת מערת הנחל ומערת שוקבא. יש אתרים גם בבקע הירדן ובהרי יהודה, וכן מוקדים היקפיים בלבנון, בנגב, בסיני ובירדן.
החידוש הבולט הוא בניית בתים מאבן. בתים אלה היו לעיתים מעוגלים, חלקם חצובים בחלקם באדמה או במדרון, והיו להם רצפות מרוצפות, מוקדי אש ולעתים מתקני אחסון. חלק מהאתרים היו גדולים יחסית ויכלו לאכלס עשרות עד כ־200 איש.
התעשייה האבןית הנאטופית התמקדה במיקרוליתים, חתיכות אבן קטנות ששולבו בידי והוצמדו לכלי חוד או מגל. טכניקות חדשות בעיצוב המיקרוליתים התפתחו בתקופה זאת, ושכיחותם גדלה. להבי צור ארוכים שימשו כלהבי מגל, כלי שנראה קשור לקצירת עשבוניים ודגניים.
בנוסף השתמשו בנאטופים באבן גיר ובזלת לכלי מטבח ועיבוד, ובעצם להכנת מחטים, חודים, מרצעים וכלי דיג. יש עדויות לסחר בחומרים רחוקים כגון דנטליום (קונכיות) ואובסידיאן.
נאטופים ייצרו תכשיטים רבים, בעיקר מחרוזי קונכיות. חלק מהקישוטים הגיעו מהים התיכון ומאזורים רחוקים יותר. נמצאו גם צלמיות אדם ובעלי חיים, חרותות וכלי אמנות מעוצבים.
כלכלת הנאטופים התבססה על ציד אינטנסיבי וליקוט. הציד כלל מגוון רחב של פרסתנים, טורפים ובעלי חיים קטנים. הצבי המצוי היה המין הדומיננטי במאכלים, בעוד היחמור הפרסי ירד באחוזיו.
ניצול בעלי החיים השתנה בין שלבי התקופה. בחלקים מאוחר יותר גברה חשיבותם של בעלי חיים קטנים כמו צבים וארנבות. יש עדויות לשימוש בכלבים בסביבה האנושית, כולל קבורת כלבים בסמוך לאנשים.
ממצאי צמחים נדירים יותר, בגלל שימור גרוע, אך אתר תל אבו הוריירה סיפק שרידים של דגניים בר, שיפון וחיטת בר. כלי כתישה ומגלים מעידים על הגברה בעיסוק בלקט דגניים.
מקצת החוקרים טוענים שבשלב המאוחר נולדת כאן חקלאות פרימיטיבית או פרוטו‑חקלאות, אולי כתגובה לדריאס הצעיר (תקופת קור ויובש). אחרים דוחים זאת ומדגישים שהממצאים אינם חזקים דיים כדי לקבוע חקלאות שיטתית. ייתכן שהנאטופים הביאו חלק ממנהגים וטכניקות שתוכנסו מאוחר יותר לנאוליתים שפתחו חקלאות מלאה.
הקבורה הנאטופית משקפת מורכבות חברתית. נמצאו למעלה מ‑400 קבורות, לפעמים בקברים קבוצתיים ולעיתים בקבורות משניות שבהן אספו עצמות וקברו אותן שוב. בנאטופית המאוחרת החל מנהג של הסרת חלק מהגולגולת.
בקברים נמצאו חפצים נלווים כמו תכשיטים מקונכיות, צלמיות, קרניים ולעתים כלב קבור לצדם של אנשים. קברים רבים נמצאו מחוץ לאזורי מגורים או באתרים ייעודיים לקבורה.

התרבות הנאטופית
הנאטופים חיו בארץ ישראל ובלבנט לפני כ־15,000, 11,700 שנים. הם היו ציידים ולקטים. זה הצד שראה מעבר לחיים נוודיים והתחלה של מגורים קבועים.
הם הופיעו אחרי תקופות קרות וחמות. כך השתנו מקומות המגורים והאוכל שלהם.
האתר המפורסם הוא מערת הנחל. גם מערת שוקבא ויישובים בגליל ובכרמל חשובים. היו גם אתרים בנגב, בסיני ובירדן.
הנאטופים בנו בתים מאבן. הבתים היו בדרך כלל עגולים וקוטרים כ‑6 מטרים. לעתים הם חפרו חלק מהבתים באדמה.
הם עשו כלי צור קטנים שנקראים מיקרוליתים (חתיכות אבן קטנות). חתכו אותם והדביקו אותם במקלות כדי לייצר סכינים ומגלים.
הם גם עיבדו עצמות להכנת מחטים, חודים וכלים לדיג.
נאטופים אהבו תכשיטים מקונכיות. חלק מהקונכיות הגיעו מהים. הם גם עיצבו פסלים קטנים ובובות מעצם ואבן.
הם צדו הרבה בעלי חיים. הצבי היה הנפוץ ביותר. לעתים צדו עזים, חזירים ועופות. הם לקחו גם צבים וארנבות.
יש עדויות לכלבים שנקברו ליד אנשים. אולי הכלבים עזרו להם בציד.
שרידי צמחים נשמרו בקושי. באתר בתל אבו הוריירה נמצאו שיפון וחיטת בר (חיטה פראית). כלי כתישה ומגלים מעידים שהם קיבלו הרבה גרעינים.
חוקרים רבים מתווכחים אם הנאטופים כבר עשו חקלאות. יש סימנים מסוימים, אבל אין הוכחה ברורה. ייתכן שהם התחילו לשמור גרעינים, וזה צעד לכיוון חקלאות.
נמצאו מעל 400 קבורות נאטופיות. בקברים היו תכשיטים, פסלונים ואפילו כלבים. לפעמים קברו אנשים יחד או אספו עצמות וקברו אותן שוב.