ואסילה לוקה

ואסילה לוקה (Vasile Luca; 1898, 1963) היה מנהיג במפלגה הקומוניסטית של רומניה, במקור מהקהילה הסקלרית‑הונגרית.

נולד בכפר סנקטולנה שבטרנסילבניה והוכנס לבית יתומים אחרי מות אביו. בגיל 17 הצטרף למיליציה אנטי‑קומוניסטית מקומית ונלחם נגד הצבא הרומני. ב‑1919 חווה שינוי ועבר לצד הקומוניסטים. הוא הוביל את הסניף המקומי בברשוב, נעצר מספר פעמים ונכלא.

בשנת 1940 ניסה לעבור לברית המועצות יחד עם חבריו מההנהגה, נתפס ונשלח לכלא לכמה חודשים. כשחבל בוקובינה עבר לידיה של ברית המועצות הוא שוחרר והתקבל שם בחום. הוא הצטרף לסיעת הקומוניסטים הרומנים הגולים (קומוניסטים שגורשו או שהו בגולה, כלומר בחו"ל), שהונהגה בעיקר על ידי אנה פאוקר. לתקופה נבחר גם בפרלמנט של הרפובליקה האוקראינית בברית המועצות. בתקופה זו נישא לאליסבטה (בטי) בירמן, חברה שנטלה חלק בלוגיסטיקה של הבריגדות הבינלאומיות במלחמת האזרחים בספרד.

עם כניסת הצבא האדום לרומניה ב‑1944 חזר עם פאוקר לרומניה והפך לחלק מהנהגה קומוניסטית שהשתלטה על השלטון. בנובמבר 1947 מונה לסגן ראש ממשלה ולשר האוצר.

מאבקי כוח פנימיים במפלגה הביאו להשתו של לוקה. הוא הוצג כאשם בכישלון ה"רפורמה המונטרית" (שינוי במדיניות הכסף) של 1952. הוטחו נגדו גם האשמות על קשר עם ה"סיגורנצה" (משטרת הביטחון הרומנית של שנות ה‑30). לוקה נחקר, עונה ונאלץ להודות בהאשמות שקריות. כדי להפחית עונשים הוא האשים גם את אנה פאוקר ב"לאומנות ציונית". אשתו נעצרה ושהתה בבידוד שנים רבות. לוקה שלח בקשות מחילה לגאורגיו‑דז' (Gheorghe Gheorghiu‑Dej), אך הן נותרו ללא מענה. הוא מת בכלא איוד ב‑1963. ב‑1968 טוהר שמו תחת הנהגת צ'אושסקו.

לוקה נקט בעמדה אנטי‑ציונית חזקה, כלומר נגד ציון‑לאומיות (התנועה הציונית לשיבת יהודים לארץ). בישיבת הוועד המרכזי ב‑1945 קרא לניצולי השואה "מנצלים את הפועלים הרומנים" והשווה אותם לפאשיסטים. גם עסקנית יהודייה בשם גיזלה ואש הצטרפה לביקורת. בשנת 1947 ערך ביקור בארץ ישראל המנדטורית יחד עם אשתו.

ואסילה לוקה (1898, 1963) היה פוליטיקאי ברומניה. הוא היה ממוצא הונגרי סקלרי.

לוקה נולד בכפר קטן ונשאר יתום אחרי שאביו מת. בגיל צעיר הצטרף לחיילים נגד הקומוניסטים. מאוחר יותר הוא הצטרף לקומוניסטים והיה מנהיג בעיר ברשוב. הוא נעצר כמה פעמים והוקע.

בשנת 1940 ניסה לעבור לברית המועצות, נתפס ונכלא. כשהאזור עבר לברית המועצות, שחררו אותו והוא התקבל שם כאדם חשוב. הוא עבד עם קבוצת קומוניסטים שהיו בגולה, כלומר שקראו מהחוץ לשנות את רומניה. חזר לרומניה ב‑1944 כשהצבא האדום הגיע, והיה באחת קבוצות המנהיגות. ב‑1947 מונה לסגן ראש ממשלה ולשר האוצר.

לאחר כך פרצו פולטיות רבות במפלגה. לוקה הואשם בכישלון בתוכנית כלכלית חשובה. גם אמרו שהוא עבד עם המשטרה הישנה. הוא נעצר, חלה ורוב הזמן לא שוחרר. אשתו נכלאה גם היא. לוקה מת בכלא ב‑1963. אחרי מותו, ב‑1968, השיבו לו חלק מהכבוד.

לוקה הביע עמדות קשות נגד הציונות. (ציונות = הרעיון שיהודים יחזרו לארץ ישראל.) ב‑1945 הוא קילל חלק מהניצולים של מלחמת העולם השנייה. בשנת 1947 ביקר בארץ ישראל המנדטורית יחד עם אשתו.