ואצלב האוול נולד ב-1936 בפראג למשפחה שבעליה עבדו בבידור ובדיפלומטיה. אחרי עליית הקומוניסטים ב-1948 נושלה המשפחה מנכסיה, והוא נדחה ממחקרים באמנות. למד שנתיים בטכניון של פראג ועבד כפועל במה בתיאטרון. בשנים הללו התחיל ללמוד דרמה בהתכתבות ולכתוב מחזות; המחזה הראשון שלו הועלה ב-1963. ב-1964 נישא לאולגה. ב-1996 היא נפטרה מסרטן. האוול עצמו סבל מסרטן ריאות וטופל, ואז ב-1997 נישא לשחקנית דאגמאר שקרנובה. נפטר ב-2011 בביתו מסיבוכים של COPD, מחלת ריאות כרונית.
ב-1968, בתקופת "אביב פראג", ניסיון רפורמות בתוך המשטר הקומוניסטי, האוול התקרב לפוליטיקה ודרש רב-מפלגתיות, כלומר מערכת פוליטית עם מפלגות שונות. אחרי הפלישה הסובייטית הפך לדיסידנט, אדם שמתנגד למשטר, והחל בפעילות ציבורית נגד המערכת. ב-1975 שלח מכתב פומבי לנשיא גוסטב הוסאק שקרא לשינוי מדיניות. ב-1977 היה ממייסדי "אמנה 77" (קול של אינטלקטואלים שקראו לכיבוד זכויות אדם) ונכלא בפעם הראשונה. מאוחר יותר נעצר שוב, ובשנים מסוימות ריצה תקופות מאסר, כולל ארבע שנים בגלל סירובו לגלות.
ב-1989 הושם במעצר תשעה חודשים אחרי שהשתתף בציון יום השנה להצתת יאן פאלאך. שחרורו הגיע תחת לחץ ציבורי, ובמהלך מהלכי מהפכת הקטיפה ב-17 בנובמבר 1989 היה מהמנהיגים שהקימו את "הפורום האזרחי". הפרלמנט בחר בו לנשיא צ'כוסלובקיה ב-29 בדצמבר 1989, תחילה לתקופת ביניים, ואז ב-יולי 1990 נבחר לתקופת כהונה מלאה.
כנשיא נקט האוול קו עצמאי וביקורתי לעתים, וגרם לעיתים למתחים עם הממשלה. התנצל בפני הגרמנים שעזבו את חבל הסודטים והחזיק בקשרים עם הדלאי לאמה, מה שעורר חוסר שביעות רצון מסין. כשהולידו ויכוחים על פירוק צ'כוסלובקיה הוא התנגד לפרידה. ב-20 ביולי 1992, כשהפירוק הפך בלתי נמנע, התפטר. עם זאת, כשהמדינה נפרדה ב-1 בינואר 1993 הוא התמודד ונבחר לנשיא הראשון של הרפובליקה הצ'כית ב-26 בינואר, וכיהן החל מ-2 בפברואר 1993.
ב-1998 נבחר לקדנציה נוספת רק לאחר סיבוב שני ובהפרש של קול אחד. בתקופתו שיחק תפקיד מרכזי בקידום הצטרפות הרפובליקה הצ'כית לנאט"ו, ולעתים נכנס במחלוקות עם ממשלתו. עם סיום כהונתו השנייה ב-2 בפברואר 2003 פרש. יריבו והחליפו היה ואצלב קלאוס.
האוול הפגין יחס חם כלפי ישראל. ביקר רשמית פעמיים, באפריל 1990 ובספטמבר 1997. ב-2008 היה אורחו של שמעון פרס בכנס נשיאים. ביולי 2010 ייסד יחד עם דמויות בינלאומיות את "יוזמת ידידי ישראל" (Friends of Israel Initiative), שמטרתה להגן על זכותה של ישראל לחיות בשלום. בין היוזמים היו ראשי ממשלות ונשיאים לשעבר מאירופה ואמריקה. ב-2006 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה, וב-2015 נקראה עליו כיכר בחיפה.
האוול זכה בפרסים בינלאומיים, כולל פרס גנדי לשלום ב-2003. הוא היה דמות מפתח במעבר מהמשטר הקומוניסטי לדמוקרטיה בצ'כיה, והשאיר חותם כמשורר ומנהיג מפורסם.
ואצלב האוול נולד בפראג ב-1936. משפחתו איבדה את נכסיה אחרי עליית הקומוניסטים ב-1948. הוא עבד בתיאטרון ופיתח כישרון לכתיבה. המחזה הראשון שלו הוצג ב-1963. ב-1964 נישא לאולגה. היא נפטרה ב-1996 מסרטן. הוא נישא שוב ב-1997. נפטר ב-2011 ממחלת ריאות כרונית (COPD, מחלה שמקשה על הנשימה).
הוא לא הסכים עם המשטר הקומוניסטי. ב-1968 תמך ברפורמות של "אביב פראג". ב-1977 עמד בראש "אמנה 77", קבוצה שקראה לכיבוד זכויות אדם. בגלל זה הוא נכלא כמה פעמים. ב-1989 שוחרר אחרי לחץ ציבורי.
בזמן מהפכת הקטיפה ב-1989 הוא סייע להקים את "הפורום האזרחי". הפרלמנט בחר בו לנשיא צ'כוסלובקיה בסוף 1989. כשהמדינה התחלקה ב-1993 נבחר להיות הנשיא הראשון של הרפובליקה הצ'כית. הוא עמד על עקרונותיו וגם עזר לצ'כיה להצטרף לנאט"ו.
הוא אהב את מדינת ישראל וביקר שם פעמיים. ב-2010 ייסד עם אחרים קבוצה בשם "יוזמת ידידי ישראל" כדי לתמוך בזכותה של ישראל לחיות בשלום. ב-2006 קיבל תואר כבוד מאוניברסיטת חיפה. ב-2015 קיבלה כיכר בחיפה את שמו.
תגובות גולשים