ואקיזאשי (ביפנית: 脇差; פירוש מילולי: "חרב צדדית") היא חרב יפנית מסורתית עם להב שאורכו 30, 60 סנטימטרים. אורך ממוצע שלה הוא כ־50 סנטימטר. היא דומה לקטאנה אך קצרה ממנה, והייתה המקבילה היפנית לחרב הקצרה האירופאית.
והואקיזשי נחגר בדרך כלל עם הקטאנה על ידי הסמוראי (לוחם יפני). זוג החרבות נקרא דאישו, שפירושו מילולית "גדול וקטן", הגדול הוא הקטאנה, והקטן הוא הוואקיזאשי. הוואקיזאשי שימשה כנשק משני, ולא כהחלפה מלאה לקטאנה.
הלהב של הוואקיזאשי הייתה בדרך כלל דקה יותר מזו של הקטאנה. לעיתים היו לה פחות ניקו, ניקו (מילולית "בשר") היא המידה של קמירות הלהב. לכן הוואקיזאשי בלטה בחיתוך מטרות רכות יותר מאשר בחתכים אגרסיביים.
הנדן (הנרתיק של החרב) היה ברוב המקרים בצורה ריבועית, אבל לעתים נדירות לא היה נדן כלל. בשדה הקרב בדרך כלל הסמוראי לא שלף את הוואקיזאשי אלא אם איבד קודם את הקטאנה.
יש סגנונות אמנות לחימה בשם קנג'וטסו, שבהם לוחמים למדו להשתמש בקטאנה ובוואקיזאשי יחד, בשתי ידיים. טכניקות אלה דרשו מיומנות גבוהה ולא היו נפוצות אצל כל הסמוראים.
הוואקיזאשי שימשה גם במקומות צרים שבהם לא ניתן היה להניף את הקטאנה. כמו כן היא נחשבה ל"חרב כבוד". בספוקו, טקס התאבדות טקסי של הסמוראים, נעשה בה שימוש באופן טקסי.
ואקיזאשי היא חרב יפנית קטנה. הלהב שלה 30, 60 סנטימטרים. בדרך כלל היא כ־50 סנטימטר.
היא דומה לקטאנה אך קצרה ממנה. סמוראים, לוחמים יפניים, חגרו את הוואקיזאשי יחד עם הקטאנה.
שני החרבים יחד נקראו דאישו. משמעות המילה היא "גדול וקטן".
הוואקיזאשי עזרה בלחימה במקומות צרים. היא הייתה דקה יותר ולעתים פחות חדה מקטאנה. הנדן הוא הנרתיק של החרב.
הוואקיזאשי גם נחשבה לחרב כבוד. לעיתים נעשה בה שימוש בטקס עצוב בשם ספוקו, טקס שבו לוחם סיים את חייו באופן טקסי.
תגובות גולשים