וג'ריאנה

וַג'רַיָאנָה (בסנסקריט: Vajrayāna), שנקראת גם טנטראיאנה ומנטראיאנה, היא אחת משלוש הדרכים המרכזיות בבודהיזם לצד תהליכים כמו טהרוואדה ומהאיאנה. משמעות השם היא "דרך היהלום" או "מרכבת היהלום"; השמות טנטראיאנה ומנטראיאנה מציינים את הדגש על טנטרה (שיטות סודיות) ומנטרה (מילות תפילה מוקדשות).

מטרת הדרך זהה לעקרונות המהאיאנה: השגת הארה מלאה והפיכה לבודהה. המתרגלים קוראים לעצמם בודהיסטווה, מי שנודר לעבוד למען הארה של כל היצורים. ההבדל המרכזי הוא השיטה: הווג'ריאנה דוגלת ב"להשתמש בתוצאה כדרך", כלומר הזדהות מוקדמת עם מצב מואר של בודהה כדי להגיע להארה מהר יותר.

הדרך כוללת טכניקות טנטריות סודיות. אלה נמסרות בדרך כלל רק לאחר חניכה (בעברית: טקס העברת שיטות). חסידי הווג'ריאנה טוענים שהטנטרה יכולה לזרז את ההתעוררות בתוך גל חיים אחד.

חניכה (סנסקריט: אַבְּהִיסקָה, בטיבטית: וואנג) היא העברה בעל-פה של תרגולים סודיים מהמורה לתלמיד. לפי המסורת, בטקס מועברים גם מרכיבים רוחניים שקשה לקבלם בלי ההעברה. לכן מתרגלים מזהירים מפני שימוש בשיטות ללא מורה מוסמך, כיוון שעלולות להיות השלכות נפשיות או פיזיות.
אסכולות טיבטיות שונות משתמשות בשיטות כמו "החותם הכביר" (מהמודרה) ו"השלמות הכבירה" (מהא-אטי, דזוגצ'ן).

הבסיס של השיטות הוא הזדהות עם היבט-בודהה, דמות מוארת שאליה מזדהה המתאמן. בין השיטות יש תרגולים של מנטרות, מדיטציות על דמויות מוארות ומנדלות, ולעיתים גם ניסיונות לתעל אנרגיות מיניות לצורך השגת תודעה עילאית. בבירור זה לא מדובר ביחסים רגילים, אלא בניסיון רוחני לתרגם אנרגיה גופנית למודעות.

הווג'ריאנה בונה על יסודות המהאיאנה, אך מדגישה תרגול טנטרי ואזוטרי. חלק מהמורים רואים בכך דרך פנימית שצריך חניכה כדי להבין. אחרים טוענים שהשיטות הסודיות עומדות בסתירה להוראות בודהה לגבי בדיקה אישית של הטענות.

מקורות הווג'ריאנה מתפתחים בהודו המוקדמת; כתבים טנטריים הופיעו כבר בתחילת המאה ה-4. אוניברסיטת נלנדה שימשה מוקד חשוב בלימוד ובהפצת רעיונות אלה. מאוחר יותר המסורת הגיעה לטיבט, לסין, ליפן, לאינדונזיה ולמונגוליה.

בטיבט שולבה המסורת ההודית עם הדת המקומית בון, ונוצר מה שנקרא בודהיזם טיבטי. פַדמַסמבַהַבה (גورو רינפוצ'ה) הוזמן לטיבט במאה ה-8 וקידם את הלימודים הטנטריים. מאוחר יותר בלטו דמויות כמו מרפה ואטישה, ונוסדו אסכולות עיקריות: נינגמה, קאג'יו, סאקייה וגְלוּג (הגלוגפה).
לאחר פלישת סין ב-1959 נפוצו קהילות טיבטיות בגלות, ובראשן הדלאי לאמה.

הווג'ריאנה הגיעה לסין דרך דרך המשי במאה ה-7. ביפן הביא קוקאי את השינגון במאה ה-9. באינדונזיה נבנו מרכזים גדולים כמו בורובודור; הבודהיזם הטנטרי באיים דעך במאה ה-13 בעקבות התפשטות האסלאם. במונגוליה אימצו את השיטות במאה ה-13, בעיקר תחת שלטון קובלאי חאן, והשפעתן ניכרת גם שם.

וַג'רַיָאנָה פירוש השם הוא "דרך היהלום". זו דרך בתוך הבודהיזם.

המטרה היא להגיע להארה. הארה היא מצב של הבנה עמוקה ושלווה. אנשים בדרך זו עובדים גם כדי לעזור לאחרים. אדם כזה נקרא בודהיסטווה. בודהיסטווה זה מישהו שמבטיח לעזור לכל היצורים.

הדרך משתמשת בטכניקות סודיות שנקראות טנטרה. טנטרה זו תרגול שמורים מעבירים במטקס מיוחד. מטקס זה קוראים חניכה. חניכה זו העברה של שיטות מהמורה לתלמיד.
יש סכנה לתרגל בלי מורה. המורים אומרים ששיטות אלה חזקות וצריך הנחיה נכונה.

אחת השיטות היא לדמיין דמות בודהה ולנסות להזדהות איתה. דמות זו נקראת היבט-בודהה. המתרגל מנסה לשנות רגשות ואנרגיות שלו למודעות טובה יותר.
חלק מהתרגולים מדברים על שימוש באנרגיה המינית כדי להפוך אותה לשמחה ולקידום רוחני. זה תרגול רוחני, לא יחסים רגילים.

וַג'רַיָאנָה התחילה בהודו לפני הרבה שנים. אחר כך הגיעה לטיבט. לטיבט הצטרפו פרקטיקות מקומיות ויצא הבודהיזם הטיבטי. דמות חשובה שם היא פַדמַסמבַהַבה, שקראו לו גם גורו רינפוצ'ה (מורה יקר).
טנזין גיאטסו, הדלאי לאמה, יצא לטיול כשהסינים כבשו את טיבט בשנת 1959.

הווג'ריאנה הגיעה גם לסין וליפן. בקשר ליפן, הנזיר קוּקאי הביא שיטות שקראו להן שינגון. באינדונזיה נבנה האתר בורובודור שהיה מרכז חשוב. במאה ה-13 בודהיזם זה פחת שם.

אסכולות עיקריות שמכירים הן נינגמה, קאג'יו, סאקייה וגְלוּג שבטיבט, ושינגון ביפן.