הקאנונים הבודהיסטים הם אוספי כתבי קודש בודהיסטיים שקובצו והופכו לקאנון, כלומר טקסטים שמקובלים כבסיס למסורת מסוימת. הקאנון הפאלי הוא הקדום והמוכר ביותר. הוא מוחז כיסוד על ידי הזרמים הקדומים, ונחשב לקאנון הבודהיסטי הישן ביותר שידוע. לפי המסורת, בודהה גאוטמה לא השאיר כתבים בכתב; דרשותיו (סוטות, דרשות דתיות, בפאלי: סוּטַה, בסנסקריט: סוטרה) הועברו בעל־פה ונכתבו בסוף בסרי לנקה. הקאנון הפאלי כולל גם את הוינאיה (כללי נזירים) ואת האבהידהרמה (ניתוחי תיאוריה דתית), והוא מכיל כ-4 מיליון מילים.
המונח "טריפיטאקה" פירושו "שלושת הסלים" ומתאר את שלושת חלקי הקאנון: וינאיה, סוטרה ואבהידהרמה. קאנון זה התהווה כבר בימיו של הבודהה ונשמר בעל־פה במשך מאות שנים לפני שנכתב.
מאוחר יותר הופיעו קאנונים של המהאיאנה, הכוללים כ-600 סוטרות שונות. מאמיני המהאיאנה טוענים שגם אלה כוללים דברי הבודהה ותוספות של בודהיסטוות (ישויות רוחניות בבודהיזם).
הקאנון הסיני הגדול תורגם משפה היברידית של סנסקריט לסינית. הוא כולל גרסאות של וינאיה, סוטרה ואבהידהרמה, וכן סוטרות שאינן בקאנון הפאלי. חלק מהסוטרות הבודדות הפכו לקאנונים עצמאיים ולמסגרות של אסכולות שונות.
הקאנון הטיבטי שייך בעיקר לזרם הווג'ריאנה. הוא כולל תכנים מהמהאיאנה ומהטהרוואדה, וכן טקסטים טנטריים והסברים פרשניים. הוא מחולק לשתי חבילות עיקריות: "קאנג'יור" (הטקסטים המיוחסים לבודהה) ו"טנג'יור" (הספרות הפרשנית).
באסכולת השינגון ביפן מסווגים את הכתבים לפי שלוש גופים של הבודהה (טריקאיה): נירמנקאיה, סמבהוגקאיה ודהרמקאיה, כשחלק מהטקסטים שייכים לכל גוף.
קאנונים בודהיסטיים הם אוספים של כתבים חשובים בבודהיזם. קאנון פירושו אוסף של טקסטים שמקובלים על קבוצה.
הקאנון הפאלי הוא הישן והמוכר ביותר. אומרים שבודהה הדברו בעל־פה. אחרי זמן דרשותיו נכתבו בסרי לנקה. בקאנון הפאלי יש גם כללים לנזירים וטקסטים שמסבירים את התורתו.
"טריפיטאקה" פירושו "שלושת הסלים". הכוונה לשלושת חלקי הקאנון: כללי נזירים, הדרשות וההסברים התיאורטיים.
מאוחר יותר נוצרו קאנונים של המהאיאנה. הם כוללים סוטרות רבות. חלק מהסוטרות הופיעו רק בקאנונים האלה.
הקאנון הסיני תורגם לשפה הסינית. יש בו גרסאות של חלקים מהקאנון הפאלי וגם כתבים נוספים.
הקאנון הטיבטי שייך לדרך שנקראת ווג'ריאנה. הוא כולל גם טקסטים טנטריים (טקסטים מיוחדים של מדיטציה) והסברים. הקאנון מחולק ל"קאנג'יור" ו"טנג'יור".
באסכולת השינגון ביפן מסווגים את הכתבים לפי שלוש צורות של הבודהה, שנקראות טריקאיה.
תגובות גולשים