סטאונטון, וירג'יניה
וודרו וילסון (1856, 1924) היה הנשיא ה-28 של ארצות הברית, בשנים 1913, 1921, מטעם המפלגה הדמוקרטית. לפני כן היה פרופסור ומנהל אקדמי, ולמשך שנים כיהן כנשיא אוניברסיטת פרינסטון. ב־1911, 1913 שימש כמושל ניו ג'רזי.
וילסון נולד למשפחה פרסביטריאנית בדרום. משפחתו נטתה לתמוך בדרום ובקונפדרציה במלחמת האזרחים. כבר בילדותו נחשף לשיח פוליטי ולדת, והשלים השכלה רחבה לפני שנכנס לאקדמיה.
למד בפרינסטון ובאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, וסיים דוקטורט במדעי המדינה. התחיל קריירה באקדמיה, לימד היסטוריה ומדעי המדינה וכיהן באוניברסיטאות שונות.
נישא לאלן לואיז אקסון ב-1885. לזוג נולדו שתי בנות, מרגרט וג'סי. לאחר מות אלן נשא לאשה את אדית בולינג גאלט ב-1915.
וילסון כתב ספרים על ממשל ופוליטיקה. הוא האמין שיש לשפר את הניהול הציבורי ולייעל ממשלה כדי לקדם רווחה חברתית. כתוצאה מתדמית האקדמאי והרפורמטור נבחר למושל ניו ג'רזי, שם קידם רפורמות בבחירות, חקיקה נגד שחיתות וחוקים למען עובדים.
כנשיא הוביל רפורמות כלכליות וחברתיות: הקמת מערכת הבנקאות המרכזית, הפדרל ריזרב (בנק מרכזי, שמפקח על הכסף והבנקאות), יצירת ועדת הסחר הפדרלית (רגולציה למניעת התנהלות לא הוגנת של תאגידים), הורדת מכסים והנהגת מס הכנסה פרוגרסיבי. חוקים אלה חיזקו את התפקיד של הממשל המרכזי בכלכלה.
וילסון קידם חקיקה נגד מונופולים, חוקי סיוע לחקלאים והגבלות על שעות עבודה בענפים מסוימים. הוא תמך בזכות ההצבעה לנשים וכיבד את ההצבעה על תיקון ה-19 שניתן לאשרר במהלך כהונתו. עם זאת, ממשלו הציג מדיניות של הפרדה גזעית בשירות הציבורי, החלטה שקיבלה ביקורת חריפה מבחינה זכויות אזרח.
בתחילה שמר על ניטרליות כשפרצה המלחמה באירופה ב־1914. ב־1917, לאחר שמלחמת הצוללות הבלתי מוגבלת של גרמניה פגעה בספינות אמריקניות ונחשף מברק צימרמן שהציע ברית בין גרמניה למקסיקו, ביקש מהקונגרס הכרזת מלחמה על גרמניה. ארצות הברית סיפקה כספים ונשק לבעלות הברית ולבסוף שלחה מיליוני חיילים לאירופה.
וילסון הציג את עקרונותיו לשלום ב־1918 בנאום המכונה "ארבע עשרה הנקודות". הנקודה האחרונה קראה להקמת גוף בינלאומי לשמירת שלום, חבר הלאומים. אחרי המלחמה השתתף בוועידת השלום בפריז ובניסוח חוזה ורסאי, אך נכשל לשכנע את הסנאט לאשרר את החוזה ואת השתתפות ארצות הברית בחבר הלאומים.
בעת המלחמה הונהגה בממשלו בקרה על תעשייה, קצבת מזון ותמיכה באיגודי עובדים שתמכו במאמץ המלחמתי. הועברו חוקים להגבלת חופש הביטוי, כמו חוק הריגול וחוק ההמרדה, כדי למנוע פעילות נגד המלחמה. מאמצים אלו עוררו מחלוקות על זכויות האזרח.
בשנותיו האחרונות חלה וילסון בשבץ קשה ב־1919. מצבו הפריע למאמציו להשיג אישור להסכמי השלום. אחר כך המשיך לפקח על עניינים מסוימים אך כוחו נפגע. בבחירות 1920 הפסיד מפלגתו והחליפו ברפובליקני.
וילסון זכה לפרס נובל לשלום על תמיכתו בחבר הלאומים. היסטוריונים מעריכים אותו כמשפיע ופורץ דרך ברפורמות הכלכליות והמדיניות החוץ האידיאליסטית שלו. יחד עם זאת, הוא ספג ביקורת חריפה על מדיניות הגזע וההפרדה שננקטה בממשלו.
וודרו וילסון נפטר ב־3 בפברואר 1924. רבים מהחוקים והרפורמות שהנהיג המשיכו להשפיע על ארצות הברית במשך שנים רבות.
סטאונטון, וירג'יניה
וודרו וילסון נולד ב־1856. הוא הפך לנשיא ה־28 של ארצות הברית. הוא כיהן מ־1913 עד 1921.
וילסון גדל במשפחה דתית בדרום. למד בבית ספר ובאוניברסיטאות. היה מורה וחוקר לפני שהלך לפוליטיקה.
למד בפרינסטון ובג'ונס הופקינס. נישא לאלן וגדל עם שתי בנות. אחרי מות אלן נשא לאשה את אדית.
כשהיה נשיא, וילסון קידם חוקים לעזור לכלכלה ולעובדים. הוא עזר ליצור את ה"פדרל ריזרב", הבנק המרכזי. זהו גוף שמפקח על הבנקים והכסף במדינה.
הוא גם סייע לחוקים נגד חברות גדולות שחוסמות תחרות. בנוסף, בתקופתו נשים קיבלו זכות הצבעה בכל המדינה.
בהתחלה רצה להישאר מחוץ למלחמות. ב־1917 ארצות הברית נכנסה למלחמת העולם הראשונה. אחרי המלחמה וילסון רצה שלום חדש. הוא הציע את "ארבע עשרה הנקודות", רעיונות לפתרון סכסוכים. הוא קידם את רעיון החבר הלאומים, ארגון בינלאומי לשלום.
על פעולות אלה קיבל וילסון את פרס נובל לשלום.
ב־1919 סבל משבץ שניתק חלק מיכולתו לעבוד. הוא מת ב־1924.
עובדות קטנות: וילסון אהב מכוניות ואופניים. הוא זרק את הכדור במשחק הבייסבול של ה-World Series בזמן כהונתו.
תגובות גולשים