ווהלין (באוקראינית: Волинь, בפולנית: Wołyń) הוא חבל ארץ היסטורי במערב אוקראינה. הוא נמצא בין הנהרות פריפיאט והבוג המערבי, מדרום לגבולות ההיסטוריים של גליציה ופודוליה. בתחילת המאה ה-19 רוב האזור היה בשליטת האימפריה הרוסית. בין שתי מלחמות העולם רוב הוואהלין היה שייך לפולין, אך רוב האוכלוסייה נשארה אוקראינית.
האזור נחשב לאחד מאתרי ההתיישבות הראשונים של הסלאבים באירופה. הוואהלין ההיסטורית כללה אזורים שהיום הם במחוזות ווהלין, רובנו, ז'יטומיר וחלקים אחרים של אוקראינה, וגם אזורים קטנים בפולין של ימינו.
ב-1569 ווהלין הפכה לחלק מהאיחוד הפולני-ליטאי. אז הגיעו מתיישבים פולנים-קתולים ויהודים. היו גם מנוניטים (קהילת חקלאים דתית) שהגיעו בסוף המאה ה-18. המתיישבים החדשים השפיעו על הכנסיות והחיים הדתיים באזור.
ב-1795, אחרי חלוקת פולין השלישית, סופחה ווהלין לאימפריה הרוסית והוכנסה לתחום המושב (אזור שבו הותר ליהודים להתגורר ברוסיה). במאות ה-19, 20 נוצרו קהילות יהודיות גדולות ברבים מערי האזור. בסוף המאה ה-19 היו גם קהילות גרמניות משמעותיות וכמה קהילות צ'כיות. המסחר גדל, אך האזור נשאר בעיקר חקלאי.
לאחר מלחמת העולם הראשונה וניצחון פולין נחתם ב-1921 הסכם ריגה, שחילק את ווהלין. רוב השטח עבר לפולין, וחלקים מזרחיים נותרו בידי ברית המועצות. בפולין הוענקו אז זכויות שוות ליהודים עד פרוץ מלחמת העולם השנייה.
בשנות ה-30 סטלין גירש פולנים מהחלק המזרחי של ווהלין שהיה תחת שלטון סובייטי. ב-1939 נחתם הסכם ריבנטרופ, מולוטוב בין גרמניה לנ Soviet, שחילק את פולין.
ב-1941 פלשה גרמניה לברית המועצות (מבצע ברברוסה) וכבשה את ווהלין. בתקופה 1942, 1944 הושמדו רוב הקהילות היהודיות בווהלין על ידי הכוחות הנאציים. גם אלימות ופגיעה בתושבים הפולנים והאוקראינים התרחשה. חלק מהפעילויות האלימות נעשו גם בידי כוחות לאומניים אוקראינים, בהם ארגון שהוקם בווהלין בשנת 1942.
עם תום המלחמה נרצחו או גורשו רוב יהודי האזור. לזכרם הקים האיגוד העולמי של יוצאי ווהלין את "היכל יהדות ווהלין" בגבעתיים, שבו פועלת מאז 1975 שלוחה של בית הספר להוראת השואה של יד ושם.
לאחר המלחמה שונו הגבולות: ווהלין סופחה לרפובליקה האוקראינית שבברית המועצות. ב-1945 רבים מהפולנים פונו אל שטחי פולין החדשה. כשהתפרקה ברית המועצות ב-1991, ווהלין הפכה לחלק מאוקראינה העצמאית.
יתכן שיהודים הגיעו לווהלין כבר במאה ה-11. לאורך הדורות עסקו יהודי האזור במסחר, מלאכה, מיסים וחקלאות. ליהודים הייתה אוטונומיה חלקית (אוטונומיה = יכולת לנהל עניינים פנימיים בעצמם), והם היו חברים במסגרת "ועד ארבע ארצות", מוסד יהודי אזורי.
במאה ה-16 וה-17 חזרה פריחה קהילתית ופתיחת ישיבות. תנועת החסידות של הבעל שם טוב התפשטה והיו שושלות חסידיות ידועות, כמו טריסק וסטפין. בסוף המאה ה-19 חיו בווהלין כ-200,000 יהודים, כמחציתם בערים ועיירות (השטעטלים). בשנות ה-20, 30 התפתחו תנועות ציוניות רבות ותנועות נוער כמו השומר הצעיר, בית"ר והחלוץ. אחד מרכזי ההכשרה היה קיבוץ חוצבי האבנים בקליסוב, שנוסד ב-1924.
בשנות ה-30 המצב הכלכלי הקשה פגע בקהילות היהודיות. עם פרוץ המלחמה ופעולות ההשמדה נעלמה כמעט כל הקהילה היהודית המקומית.
להרי ווהלין היו מרכזים עירוניים עם קהילות יהודיות גדולות. ערים בולטות כוללות את ז'יטומיר, רובנו (רובנו/ריבנה), לוצק ולודמיר. רבים מהיישובים היו עיירות קטנות עם אוכלוסייה מעורבת.
ווהלין היא אזור היסטורי במערב אוקראינה. הוא בין הנהרות פריפיאט ובוג המערבי.
הוואהלין הייתה מיושבת בידי סלאבים מזמן רב. ב-1569 היא הצטרפה לאיחוד פולין-ליטא. ב-1795 הצטרפה לאימפריה הרוסית.
מאוחר יותר חלקים מהאזור היו בריבונות של פולין, וחלקים בברית המועצות. לאחר מלחמת העולם השנייה ווהלין סופחה לאוקראינה שבברית המועצות. ב-1991 היא הפכה לחלק מאוקראינה העצמאית.
במלחמת העולם השנייה הרגו הנאצים (חיילי גרמניה הנאצית) רבים מהיהודים באזור. השואה היא שם להתייחסות לרדיפות ולהרג ההמוני של יהודים בזמן המלחמה. גם תושבים פולנים וסובייטים נפגעו באלימות.
יהודים חיו בווהלין אולי כבר במאה ה-11. הם עסקו במסחר, מלאכה ועוד. היו ישיבות ותנועות חסידות. בסוף המאה ה-19 חיו בווהלין כ-200,000 יהודים.
הלימוד העברי ותנועות נוער ציוניות היו פעילות לעתים קרובות. אחרי מלחמת העולם השנייה כמעט לא נותרו יהודים בווהלין. זכרם נשמר, בין השאר, ב"היכל יהדות ווהלין" שבגבעתיים.
בוואהלין היו ערים חשובות כמו ז'יטומיר, רובנו ולוצק. הרבה מהעיירות הללו היו עם קהילות מעורבות של יהודים, פולנים ואוקראינים.
