וטו

וֵטוֹ (בלטינית: Veto, "אני אוסר", בעברית: החלטה חוסמת) היא זכות שניתנת ליחיד או לקבוצה לעצור פעולה מסוימת באופן חד־צדדי. הווטו עוצר שינוי אך אינו יכול לכפות שינוי.

מקורו ברפובליקה הרומית. לטריבונים, נציגים שנבחרו להגן על הפלבאים (העם הפשוט), הייתה הזכות להטיל וטו על החלטות מוסדות השלטון. גם לקונסולים הרומאים הייתה בפועל זכות כזו, כי החלטותיהם היו צריכות הסכמה של שניהם.

בשיטות וסטמינסטר ובמלוכות חוקתיות יש לעתים זכות וטו למלך או לנשיא דמוי־מלך. בדוגמה של אוסטרליה המושל הכללי יכול לעכב חקיקה במשך שנה בשם המלך. בקנדה קיימת זכות דומה. זכות זו נדירה בשימוש.

בחוקה של ארצות הברית המילה "וטו" לא מופיעה, אך צו המשפט קובע שכל חקיקה שעברה את שני בתי הקונגרס תועבר לנשיא לאישור. אם הנשיא מחזיר את הצעת החוק בתוך עשרה ימים (ללא ימי ראשון), היא לא תכנס לתוקף. הקונגרס יכול לעקוף וטו אם שני הבתים מאשרים מחדש ברוב של שני שלישים.
המונח נגזר מהרעיון הבריטי של "הסכמה מלכותית" (Royal Assent). הנשיא ג'ורג' וושינגטון הטיל את הווטו הראשון ב-1792. הקונגרס ביטל ווטו בפעם הראשונה ב-1845.

בחלק ממדינות ארצות הברית למושלים יש "וטו על סעיף", הם יכולים למחוק חלקים מסוימים בחוק מבלי לבטל את כולו. "סעיף" הוא חלק קטן בחוק. שימוש זה שנוי במחלוקת. דוגמה קיצונית היא מושל ויסקונסין טומי תומפסון, שהסיר מילים כך שהמשמעות השתנתה לחלוטין. ניסיונות לתת לנשיא ארה"ב כוח למחוק כמה סעיפים נפסלו על ידי בית המשפט.
חוקת קונפדרציית המדינות אפשרה לנשיא הקונפדרציה וטו על סעיפי הקצבה בודדים.

במועצת הביטחון של האו"ם חמש החברות הקבועות, ארצות הברית, רוסיה, סין, צרפת ובריטניה, נהנות מזכות וטו. אם אחת מהן מצביעה נגד החלטה, ההצעה נכזבת גם אם כל האחרות בעד.

במאה ה־17 וה־18 בפולין הייתה מערכת שנקראת "ליברום וטו" (Liberum veto). כל חקיקה דרשה הסכמה מוחלטת. הצבעת נגד של חבר פרלמנט יכולה הייתה לדחות את החוק ולפרק את הגוף המחוקק.

הזכות של שליטים להשפיע על בחירת האפיפיור הייתה קיימת בעבר. הטו האפיפיורי בוטל על ידי האפיפיור פיוס העשירי ב-1903.

ווטו (Veto) פירושו "אני אוסר". זו זכות שעוצרת החלטה.

מקור ברומא העתיקה. לטריבונים, שמייצגים את העם הפשוט, הייתה זכות לחסום החלטות. גם לקונסולים היו ביטולים הדדיים.

בכמה מדינות המלך או הנשיא יכולים לסרב לחוק. בדוגמה של אוסטרליה זה נדיר.

כששני בתי הקונגרס מאשרים חוק, משלחים אותו לנשיא. הנשיא יכול להחזיר אותו בתוך עשרה ימים. אם הוא מחזיר, החוק לא נכנס לתוקף. הקונגרס יכול לעקוף את הווטו אם שני הבתים מאשרים ברוב של שני שלישים. וושינגטון הטיל את הווטו הראשון.

"וטו על סעיף" מאפשר למחוק חלק קטן בחוק מבלי לבטל את כולו. מושל ויסקונסין טומי תומפסון שינה חלקים כך שהמשמעות השתנתה מאוד.

חמש המדינות הקבועות במועצת הביטחון, ארצות הברית, רוסיה, סין, צרפת ובריטניה, יכולות לחסום החלטות.

בפולין הישנה היה "ליברום וטו". מספיק חבר פרלמנט אחד כדי לעצור את כל הדיון.

בעבר שליטים ניסו להשפיע על בחירת האפיפיור. זכות זו הוסרה ב-1903.