''וידויים'' (בלטינית: Confessiones) היא אוטוביוגרפיה (ספר על חייו של הכותב) של התאולוג הנוצרי אוגוסטינוס. הכתיבה בוצעה בשלושה-עשר ספרים בין השנים 397, 400 לספירה. היצירה מתארת כיצד ויתר על אורח חיים של חטא והפנה את חייו לאל.
אוגוסטינוס חי בעבר חיים הוללים, קרא גם ספרות תיאולוגית ולמד דתות ופילוסופיות שונות. הוא התלבט ובלבד בסופו של דבר בחר לנצרות. היצירה מדגישה לא את האירועים הביוגרפיים בלבד, אלא בעיקר את עולמו הפנימי: הספק, התשוקות, הייאוש והתקווה. המטרה היא וידוי פומבי, שיח פתוח על החטא, כדי לעורר אחרים לחזרה בתשובה ולתקווה.
הנושא המרכזי הוא ספקולציה תאולוגית (מחשבות על האל והבריאה). החיבור מחולק ל-13 ספרים. בתשעת הספרים הראשונים אוגוסטינוס מכין את הקורא לקבל את סמכות דבריו הן בשם התבונה והן בשם האל. הוא גם מבקר בהיקף האהבה שאנשים מעניקים ליצורים בני תמותה.
הספר הראשון מכסה את ילדותו עד גיל 14. אוגוסטינוס מהרהר בטבע הילדות: האם האדם נוטה לחטא מאז נעוריו והאם יש כאן קשר לחטא הקדמון. הוא גם מתאר את העדפתו לקרוא ספרות חילונית במקום כתבי הקודש, ומרגיש שהדבר הוביל לעונש.
בספר הרביעי מתואר כאב עמוק על מות חבר צעיר. החוויה מובילה אותו למסקנות על טבע הקשרים האנושיים. הוא מזהיר לא להיקשר בבטחון מוחלט ליצורים בני תמותה, כי הם חולפים. אהבה נכונה, לדעתו, היא זו שמכוונת כלפי האל או כלפיי מה שעליו יש מעמד נצחי.
כאן הוא מתאר את אבלו על מות אמו. הפתעה מרכזית היא השלווה שחש, ולא רק כאב מופגן. תחושת הנצחי מאפשרת לו לראות את המוות אחרת.
בספר זה הוא מדבר על המצב הנפשי שלו בזמן הכתיבה ואת חקר הזיכרון, כיצד הזיכרון עובד ומשפיע על העצמי.
בשלושת הספרים האחרונים מופיעים דיונים על הלוגוס (הדבר האלוהי) ועל בריאת העולם. יש בהם פרשנות אלגורית לפתיחת ספר בראשית ולשאלות מדוע האל ברא את העולם.
''וידויים'' השפיע עמוקות על התאולוגיה, פילוסופיה ופסיכולוגיה. הספר השפיע על כותבים והוגים בולטים כמו ז'אן-ז'אק רוסו, ז'אק דרידה, סרן קירקגור ולודוויג ויטגנשטיין.
''וידויים'' (בלטינית: Confessiones) הוא ספר על חייו של אוגוסטינוס. אוגוסטינוס היה תאולוג (אדם שלומד דת). הספר נכתב בשלושה-עשר חלקים ב־397, 400 לספירה. הוא מספר איך עזב חיים רעים והפך לנוצרי.
אוגוסטינוס סיפר על תקופות שבהן חיייו היו פרועים. הוא גם קרא ספרים דתיים ופילוסופיים. יותר מהמעשים, הספר מתאר את ההרגשות שלו: כעס, ייסורים ותקווה. הוא רצה להתוודות כדי שאחרים יזכרו לחזור לדרך טובה.
הספר הראשון מדבר על הילדות עד גיל 14. הוא תוהה אם ילדים נולדים עם דחפים רעים. הוא גם מספר שאהב לקרוא ספרים שאינם דתיים.
בגיל צעיר מת לו חבר קרוב. אוגוסטינוס כואב מאוד. הוא מבין שאסור להקשר באהבה רק לבני אדם, כי הם מתים. עדיף לאהוב את מה שנצחי, כלומר את האל.
כאן הוא מספר על מותה של אמו. הפתיע אותו התחושה של שלום פנימי לצד העצב.
הוא חושב הרבה על הזיכרון, איך זוכרים דברים ועל מה זה עושה לנפש.
בספרים האחרונים הוא מדבר על הלוגוס (הדבר של אלוהים) ועל בריאת העולם. יש שם גם הסברים לפסוקים הראשונים בספר בראשית.
הספר היה חשוב והשפיע על הוגים מפורסמים אחרי זמנו.
תגובות גולשים