ויה דולורוזה

ויה דולורוזה (מלטינית: Via Dolorosa, מילולית דרך הייסורים) היא הדרך בעיר העתיקה בירושלים שבה, על פי המסורת הנוצרית, צעד ישו מהמקום שבו נשפט עד הגולגולתא ולבסוף נצלב. המסורת רואה בדרך זו סמל לסבלו האחרון של ישו, שנקרא הפסיון (הייסורים והאירועים של ימיו האחרונים).

המושג עצמו לא היה קיים במאות הראשונות לאחר ישו. מסלולי צליינים שונים הוצעו מאז ימי הביזנטים, אבל התוואי המוכר כיום נבנה בעיקר במאות ה-14, 15 על ידי הפרנציסקנים, נזירים קתוליים שניהלו את המקומות הקדושים. הפרנציסקנים הוסיפו מסורות שלא מופיעות בברית החדשה, כמו דמויות מסוימות ותיאור נפילות. המסורת הזכתה לפופולריות באירופה במאות ה-17, 18, ואפיפיורים קבעו הנחיות לעצם קיום התחנות. ב-1731 האפיפיור קלמנס ה-12 קידם את מנהג התחנות ובכך סופית נקבע מספר התחנות ל-14.

התוואי השתנה לאורך הדורות. חלק מהאתרים מבוססים על מסורת בלבד, וחלקם נתמכים בעדויות ארכאולוגיות או בהתאמה היסטורית חלקית. הזיהויים והמסורות משמשים גם למניעת נוכחות או לפעילות דתית של הקהילות השונות.

הדרך מתחילה ברובע המוסלמי, צפונית להר הבית, ומסתיימת בכנסיית הקבר ברובע הנוצרי. יש 14 תחנות: תשע פזורות לאורך הרחובות, וחמש אחרונות בתוך כנסיית הקבר. עיריית ירושלים סימנה את התחנות בלוחות מתכת ובאבן ריצוף חצי-עגול.

לפי המסורת, כאן נשפט ישו והורשע על ידי הנציב הרומי פונטיוס פילאטוס. האתר נקשר למצודת אנטוניה ולמדרגות הקדושות (סקלה סנטה). במקום מתחילה תהלוכה פרנציסקנית שמשחזרת את דרכו של ישו.

תחנה זו כוללת שתי קפלות: קפלת ההלקאה, לזכר השפלת ישו בידי החיילים, וקפלת כפיית הצלב, לציון כפיית הנשיאה על גבו. חלק מהרצפה במקום הוא שריד רחוב רומי-בית שני.

תחנה זו היא מסורת מאוחרת מהמאה ה-13, והיא שייכת לקהילה הארמנית-קתולית. כאן מצוין מקום נפילתו הראשונה של ישו בדרך.

כאן מסורתית נפגשו ישו ומרים, אמו. המקום שוכן בכנסייה של הארמנים-קתולים, ובו גם נמצא פסיפס שהושלם במקום עתיק.

התחנה מציינת את שמעון מקירנה, שאולץ על ידי הרומאים לסייע לשאת את הצלב. האירוע מופיע בברית החדשה ונחשב למעשה של חסד.

מסורת מאוחרת מהמאה ה-15 מספרת על ורוניקה שניגבה את פניו של ישו ומטפחתה נעטפה בדמותו. האירוע אינו מופיע בברית החדשה, אך זוהי מסורת נפוצה והכנסייה במקום משמרת אותה.

תחנה זו מזוהה עם שער יציאה שהיה מקובל בתקופת בית שני. כאן לפי המסורת נפל ישו בשנית. זיהוי זה סביר אך לא מוסמך בחפירות.

במקום זה לפי המסורת ישו פנה אל בנות ירושלים וניבא על עתיד העיר. התחנה נמצאת בסמוך למנזר יווני-אורתודוקסי.

עימות על מיקומה של תחנה זו הוביל להעברות באתרים. היא מזוהה כיום בקרבת כנסיות קופטיות וכמה עדות אחרות מתווכחות על זיהויה.

זוהי התחנה הראשונה בתוך כנסיית הקבר. כאן לפי המסורת חילקו החיילים את בגדי ישו ביניהם. התחנה מקושרת לתהילים ומוסיפה הקשר ספרותי לתיאור.

זוהי קפלה פרנציסקנית בחצי הדרומי של אולם הגולגותא. כאן מסמלים את המסמור לצלב, נקודה מרכזית בדרך לצליבה.

בחצי הצפוני של אולם הגולגותא נמצאת התחנה שייתכן שהיא המקום המדויק של הצליבה לפי היוונים-אורתודוקסים. במקום יש דיסקית מגע המורה על הנקודה. התיאור במסורת כולל רעידות אדמה ותופעות סימבוליות.

תחנה זו מוקדשת להורדתו של ישו מהצלב ולצער מרים. מסורת נוספת מקשרת את אבן המשיחה, שעליה הונחה גופתו אחרי הורדתו.

התחנה האחרונה היא הכניסה אל היכלית הקבר בכנסיית הקבר. לפי המסורת ישו נקבר כאן וקם לתחייה אחרי שלושה ימים. הכנסייה משותפת לקהילות שונות, ויש בה רוטונדה והיכלית שחולפו שינויים רבים לאורך ההיסטוריה.

המסלול כולל כנסיות, קפלות ושרידי מבנים מתקופות שונות. חלק מהאתרים שוקמו, אחרים שונו או הועברו.

הפסיון של ישו וויה דולורוזה משתקפים באמנות החל מפרסקאות בגילוי הביניימי ועד יצירות מודרניות. בידול מודרני מציג גם סרטים ותהלוכות רומיות, בהן הפרנציסקנים עורכים תהלוכות חודשיות, למשל בקולוסאום.

שימוש מטאפורי: ביטוי ויה דולורוזה בעברית ובשפות אחרות משמש גם לתיאור דרך קשה ורצופת ייסורים, בהשאלה.

ויה דולורוזה פירושה דרך הייסורים. זו דרך בעיר העתיקה בירושלים.
על פי המסורת, ישו צעד בה בדרך לקברו ולצליבתו. הפסיון הוא הסיפור של ימי חייו האחרונים.

המנהג של סימון הדרך התגבש רק אחרי מאות שנים. במאה ה-14 נזירים פרנציסקנים קבעו את רוב המסלול.
ב-1731 האפיפיור חיזק את מנהג התחנות ומאז יש 14 תחנות מקובלות.

יש 14 תחנות. תחנה היא מקום שבו זכרו אירוע שקרה לישו בדרך. תשע תחנות ברחובות וחמש בתוך כנסיית הקבר.
הדרך מתחילה ברובע המוסלמי ונגמרת בכנסיית הקבר.

פה לפי המסורת נשפט ישו. הפרטוריום הוא מקום המשפט.

במקום זה ציינו את השפלתו וכשהטילו עליו לשאת את הצלב.

כאן לפי המסורת ישו נפל בפעם הראשונה בעומס הדרך.

במקום זה נפגש ישו עם אמו, מרים. זו מסורת מאוחרת.

שמעון מאזור קירנה עזר לישו לשאת את הצלב, לפי הברית החדשה.

ורוניקה נגבה את פני ישו במטפחת. לפי הסיפור דמותו נראתה עליה.

כאן עמד פעם שער יציאה מהעיר. לפי המסורת ישו נפל שוב.

כאן ישו דיבר אל נשים שראו אותו בדרכו.

כאן לפי המסורת הוא נפל בפעם השלישית.

בתחנה זו חילקו החיילים את בגדי ישו.

זהו המקום שבו לפי המסורת מסמרו את ישו לצלב.

פה לפי המסורת הוצב הצלב ונצלב ישו. אנשים ראו ברעידות אדמה סימנים חזקים.

כאן הורידו את גופת ישו מהצלב. מרים, אמו, התאבלה.
אבן המשיחה היא האבן שעליה טוהרה גופתו.

הקבר של ישו נמצא בכנסיית הקבר. לפי האמונה הוא קם לחיים אחרי שלושה ימים.
המקום נחלק לכמה קפלות ולחדר קטן שבו הקבר.

הדרך והסיפור שלה מופיעים בציורים ובתמונות רבות. יש גם תהלוכות שמדמות את הדרך.

מילה אחרונה לילדים: הדרך היא גם סמל. אנשים הולכים בה כדי לזכור ולהתפלל.