ספר שחובר על ידי האדמו"ר מסאטמר, רבי יואל טייטלבוים. הספר מציג את עמדתו האנטי־ציונית. "אנטי־ציוני" כאן אומר שהוא מתנגד לתנועת הציונות, כלומר לרעיון של תמיכה בתנועה שחיפשה להקים מוסדות מדינה יהודיים.
הטענה המרכזית היא שתומך בציונות עובר על שני איסורים (איסור = דבר שאסור לפי ההלכה): הראשון, להתחבר ל"רשעים", כלומר למנהיגי התנועה הציונית; והשני, להקים ממשלה בזמן הגלות, כלומר בזמן שבו העם היהודי נמצא בגלות ולא במצב של ריבונות דתית מלאה.
הספר מחולק לשלושה מאמרים. המאמר הראשון יצא לאור בשנת ה'תש"ך (1959). במהדורה של ה'תשכ"א (1961) צורפו המאמרים הנוספים.
מעבר לטענת היסוד תוקף הספר גם נושאים נלווים הקשורים להסברת ההתנגדות לציונות.
גדולי ישראל רבים דחו את שיטתו והציבו מספר טענות נגד.
אחדes טענות: שלוש השבועות הן דברי מדרש אגדה, כלומר מסורת של סיפורים ודרשות, ולא הלכה מעשית.
טענה נוספת: השבועות אינן בנות־חיים בימינו, ולכן אינן חלות היום (כך הבינו חלק מתלמידי המהרח"ו ורבי חיים ויטאל).
יש מי שטען שהשבועה שלא לעלות בחומה מתייחסת לבניין בית המקדש בלבד (הגר"א).
עוד טענות אמרו שהשבועות תלויות זו בזו, ושלא תמיד העוסקים בהקמת המדינה הם "רשעים".
גם האירועים ההיסטוריים אחרי הצהרת בלפור, ועידת סן רמו ואישור האו"ם הוזכרו כהקשר לשאלה אם המדינה נחשבת למרידה.
זהו ספר של האדמו"ר מסאטמר, רבי יואל טייטलबוים. הספר אומר שהוא נגד הציונות. "אנטי־ציוני" פירושו: מתנגד לתנועה שרצתה מדינה יהודית.
הטענה המרכזית: מי שתומך בציונות עובר על שני איסורים. "איסור" זה משהו שאסור לפי ההלכה.
האיסור הראשון: להתחבר ל"רשעים", כלומר למנהיגים הציונים.
האיסור השני: להקים ממשלה בזמן הגלות. "גלות" זה כשאין לעם יהודי ריבונות מלאה.
הספר מחולק לשלושה מאמרים. הראשון יצא ב־1959. בשנת 1961 נוספו שני המאמרים.
רבנים רבים לא הסכימו איתו. הם אמרו: "השלוש שבועות הן מדרש אגדה", מדרש אגדה זה סיפור או מסורת, לא חוק מחייב.
חלקם אמרו שהשבועות לא חלות בזמנינו. הגר"א אמר שהאיסור על עליית חומה התייחס לבית המקדש, לא לתקומה כללית.
תגובות גולשים