ויכוח ברצלונה

וויכוח ברצלונה, שנערך ב-20, 27, 30 ו-31 ביולי 1263 בעיר ברצלונה שבארגון (Aragon), היה עימות רשמי בין המלך חיימה הראשון והכנסייה הקתולית לבין נציגות היהודים בראשות הרמב"ן. הוויכוח הסתיים לפי המסורת בניצחונו התוכני של הרמב"ן, אך אחר כך הוא גורש מספרד ועלה לארץ ישראל.


כמה נזירים טענו שאפשר למצוא בתלמוד (מאגר הלימוד והדיון של הרבנים) ראיות לשילוש הקדוש ולתחייתו של ישו. טיעונים כאלה הוצגו על־ידי ריימונדוס מרטיני ופאולו כריסטיאני (המכונה פראי פול בספר הוויכוח). ריימונדוס מפניאפורט עודד את המלך להזמין את הרמב"ן להתווכח עם כריסטיאני. הרמב"ן הסכים בתנאי שיוכל לדבר בחופשיות.


הדיון נערך בארמון המלך ונוהל בעיקר על־ידי פראי פול. בין המשתתפים היו המלך, מנהיגי הכנסייה והדומיניקנים (מסדר נזירים שניהל גם את האינקוויזיציה - מערכת שיפוטית של הכנסייה). בחלק מהישיבות רוב הקהל היה נוצרי; יהודים נכחו בעיקר ביום הרביעי.

פראי פול ניסה להוכיח ממשלות בתלמוד כי ישו הוא המשיח. הרמב"ן סתר את טענותיו, הצביע על סתירות בפרשנויות והבהיר שהחכמים היהודים בתלמוד לא קיבלו את ישו כמשיח. הוא חלק את הספרות היהודית לשלושה חלקים: תנ"ך (הכתובים), תלמוד (דיוני הלכה) ומדרש (סיפורים ופירושים), והסביר שרק בתנ"ך ובתלמוד יש אמונה מחייבת; במדרש אין חובה לקבל כל סיפור כפשוטו.

פראי פול הביא גם את פרשת "הנה ישכיל עבדי" כדי להראות שהיא מדברת על המשיח. הרמב"ן טען שהפרשה מתייחסת לעם ישראל ולא למשיח, והציע פירוש מפורט של הפרשה שאותו כתב בנפרד.


לאחר הוויכוח דרש המלך בבית הכנסת, והרמב"ן עלה ונאם בכבוד. המלך נתן לו 300 דינרים ואמר לו לחזור לעירו בשלום. הרמב"ן תיעד את הוויכוח בחיבור בשם "ספר הוויכוח" כעבור שנתיים, לבקשת הגמון של גירונה. בעקבות פרסום הספר דרשו חלק מהיוזמים להעמידו לדין בטענה שהוא השמיץ את הנצרות. בתחילה המלך הגן עליו בטענה שזה סיכום הוויכוח, אך בשנת 1267, אחרי דרישות מהאפיפיור קלמנס הרביעי, נאלץ הרמב"ן לעזוב את ספרד ולעלות לארץ ישראל. הוא הוסיף פסקאות לפירושו לתורה בעקבות הדיון.


החיבור הודפס לראשונה ב-1681 בליווי תרגום ללטינית. קיימות מהדורות מודרניות וכתבי יד רבים עם שינויים. השפה המקורית שנכתבה בה הוויכוח שנויה במחלוקת; ייתכן שהנוסח נכתב בקטלונית ותורגם לעברית.


הרמב"ן ערך את הוויכוח בכתב ולא ציטט כל מילה כפי שאמרה בפועל. קיימת גם גרסה נוצרית של הוויכוח, וחוקרים חלוקים על אמינות הגרסאות. חלק מהחוקרים רואים בגרסת הרמב"ן אמינות יחסית, אחרים טוענים שהתמונה מעורפלת ואין החלטה ברורה מי "ניצח". גם אם הוויכוח היה ער, הוא לא גרם לגל גדול של המרות דת בקרב היהודים.


הרמב"ן הביע בוויכוח יחס קפדני כלפי אגדה (אגדה = סיפור מסורתי שאינו פסק הלכה). הוא טען שאין לסמוך על אגדה כמשנה הלכה, אך בכתביו האחרים הוא מציג לעיתים כבוד לאגדות. חוקרים מפרשים זאת כתגובה רטורית לדיון, ולא כהצהרה כוללת על השקפתו.


בערוץ 4 הופק הסרט "The Disputation" על הוויכוח, ובו הופיעו שחקנים בולטים. הסרט זכה לשבחים על היכולת להציג את המתח והפרשנויות של האירוע.

בשנת 1263 נערך בברצלונה וויכוח גדול בין המלך והכנסייה לבין נציגי היהודים. הרמב"ן ניהל את תשובות היהודים.


נזירים טענו שאפשר למצוא בתלמוד (ספר יהודי חשוב) הוכחות לשילוש ולישו. הם רצו להראות זאת בפומבי. הרמב"ן הסכים לדבר, בתנאי שיוכל לדבר בחופש.


הדיון נערך בארמון. רוב המשתתפים היו נוצריים. פראי פול, נזיר שטען נגד היהודים, הציג טענות רבות. הרמב"ן ענה שהפרשנויות שלו שגויות. הוא אמר שהתנ"ך (הכתובים) והתלמוד חשובים במיוחד, אבל מדרש (סיפורים) לא תמיד חייבים להיות מובנים כפשוטם.

פראי פול טען שפסוקים מסוימים מדברים על ישו. הרמב"ן אמר שהפסוקים מדברים על עם ישראל ושכתב פירוש ארוך בנידון.


לאחר הוויכוח המלך נתן לרמב"ן 300 דינרים ואמר לו לשוב בשלום. הרמב"ן כתב אחר כך את "ספר הוויכוח". בסוף, בגלל לחצים מהאפיפיור, הרמב"ן נאלץ לעזוב את ספרד ולעלות לארץ ישראל.


הוויכוח הודפס בספרים. גם ערוץ טלוויזיה הפיק סרט על האירוע בשם "The Disputation".