וילהלם פורטוונגלר (1886, 1954) היה מנצח ומלחין גרמני. מנצח = האדם שמוביל את התזמורת. נולד בברלין וגדל בעיקר במינכן. קיבל חינוך מוזיקלי מוקדם ואהב מאוד את בטהובן.
פורטוונגלר התחיל גם לכתוב מוזיקה, אך אחרי שביצירותיו לא זכה להצלחה, הוא עבר להתמקד בניצוח. בבכורתו ניצח על תזמורת קאים וסיים את הערב עם הסימפוניה התשיעית של אנטון ברוקנר. במשך השנים ניצח במינכן, ליבק, מנהיים, פרנקפורט ווינה. ב-1920 מונה לנצח ב"שטאאטסקאפלה" בברלין, וב-1922 התמנה גם לתזמורת הגוונדהאוס בלייפציג ולפילהרמונית של ברלין. בהמשך ניהל את הפילהרמונית של וינה ואת פסטיבלים חשובים בזלצבורג ובביירוית.
בשנת 1938, אחרי האנשלוס (צרףּת אוסטריה לגרמניה), מילא פורטוונגלר את מקומו של ארטורו טוסקניני בפסטיבל זלצבורג. בקצה מלחמת העולם השנייה נמלט לשווייץ תחת לחץ הנאצים. לאחר המלחמה חזר להופיע ולהקליט, אך מעורבותו המורכבת בתקופה הנאצית הותירה צל על שמו. נפטר בבאדן-באדן ב-1954.
פורטוונגלר התפרסם במיוחד בביצועיו של בטהובן, ברהמס, ברוקנר ווגנר. עם זאת תמך גם בהשמעת יצירות מודרניות, למשל של בלה בארטוק.
קשריו עם הנאצים היו שנויים במחלוקת. בתחילת עליית הנאצים ב-1933 היה ביקורתי כלפיהם. ב-1934 התפטר במחאה כשנאסר עליו לנצח בכורה של פאול הינדמית. ב-1936 סירב להצעה לכהן כמנצח הראשי של הפילהרמונית של ניו יורק אחרי גל מחאה בניו יורק.
עם זאת, הרשויות הנאציות העניקו לו יחס מיוחד. הופעותיו שודרו לחיילים ולעתים הגבילו לו אילו יצירות יוכל לבצע. נטיותיו כלפי יהודים היו מורכבות: מצד אחד שיבח אמנים יהודים, מצד שני תמך בחרם על סחורות יהודיות והביע ביקורת על השפעה יהודית בתקשורת. לאחר המלחמה הועמד למשפט דה-נאציפיקציה (תהליך של בדיקה האם שיתף פעולה עם המשטר הנאצי) והוא זוכה מכל סעיפי האישום.
המעורבות הזו עוררה מחלוקות בשנות ה-40 וה-50. מחוות של מוזיקאים יהודים, כמו הופעתו של הכנר יהודי מנוחין ב-1947, סייעו לשקם חלק ממעמדו. לעומת זאת הזמנתו לנצח בתזמורת שיקגו בוטלה ב-1949 אחרי איומי חרם של מוזיקאים מפורסמים.
ניצוחו נודע בתנועות מגושמות ובלתי שגרתיות, אך הנגנים ניגנו אחריו כמו מהופנטים. ההופעות שלו מאופיינות בעומק צליל, בס בולט, ליריות חזקה ושינויים קיצוניים במהירות (טמפו). רבים מחשיבים אותו כאחד מגדולי המנצחים, אף שבדרך הניצוח שלו הייתה רומנטית ו"אישית" יותר מהנורמה של זמנו.
פורטוונגלר גם התאפיין באי-ריבוניות מילולית, היה קשה לו להתנסח בפירוש. עם זאת, אפילו מבקריו ומנצחים אחרים העריכו את גדולתו; טוסקניני זיהה אותו כאחד המנצחים החשובים במאה.
היה לו השפעה על דורות שאחריו. בין השאר השפיע על הדור הבא של מנצחים ונגנים, ובהם דניאל ברנבוים, שאולץ על ידי חלק מהמבקרים ל"לעשות פורטוונגלר" בסגנונו.
קיימת כמות גדולה של הקלטות מהופעותיו, רבות מהן חיות. חלק ניכר מההקלטות נעשה בזמן המלחמה בטכנולוגיות ניסיוניות. ברית המועצות החרימה חלק מההקלטות האלה אחרי המלחמה, ורק בעשורים מאוחרים יותר הן חזרו להתפרסם. למרות מגבלות איכות הסאונד, ההקלטות זוכות להערכה רבה בעיני חסידיו.
וילהלם פורטוונגלר (1886, 1954) היה מנצח ומלחין גרמני. מנצח = מי שמוביל את התזמורת. הוא נולד בברלין וגדל במינכן. הוא אהב מאוד את מוזיקת בטהובן.
פורטוונגלר התחיל לכתוב מוזיקה, אך הפך למנצח מפורסם. הוא עבד בערים כמו מינכן ולייפציג. ב-1920 ניהל תזמורת חשובה בברלין. אחרי מלחמת העולם השנייה חזר להופיע.
הקשר שלו לנאצים היה בעייתי. הוא לא היה איש מפורש של המפלגה, אבל נשאר בגרמניה בזמן המלחמה. אחרי המלחמה נערכה בדיקה כדי לראות אם עזר לנאצים. הוא זוכה בסופו של דבר.
שיטת הניצוח שלו נראתה מוזרה לעיניים. הוא עשה תנועות גדולות ולא מדויקות. הנגנים בקונצרטים היו מרוכזים מאוד אחריו. המוזיקה שלו נשמעת עמוקה, עם בס בולט וליריות רבה.
פורטוונגלר השפיע על מנגנים צעירים. למשל דניאל ברנבוים הושפע ממנו.
יש הרבה הקלטות מהקונצרטים שלו. חלק מההקלטות נעשו בזמן המלחמה. כמה מההקלטות הוחרמו אחרי המלחמה, אבל בשנים האחרונות הוציאו אותן שוב.
תגובות גולשים