חמידייה-וילהלמה (Hamîdije Wilhelma) הייתה מושבה טמפלרית במישור חוף יהודה, כ-7.5 ק"מ מצפון ללוד וכ-2 ק"מ ממזרח ליהוד. נוסדה ב-1902 על ידי גרמנים טמפלרים (טמפלרים, קבוצה של מתיישבים גרמנים).
המושבה נקראה על שמם של הסולטאן עבדול חמיד השני ושל שני מלכים בשם וילהלם, כהוקרה על תמיכה בטמפלרים. ביקורו של וילהלם השני ב-1898 סימל לידידות בין הקיסרות הגרמנית והאימפריה העות'מאנית.
המושבה תוכננה סביב שתי דרכים שיצרו צורת צלב. דרך אחת הייתה באורך כ-1,200 מטר, ושני צדיה תוכננו עם 26 בתים בכל צד. מאחורי כל בית הייתה חלקת אדמה ברוחב 40 מטר ובאורך 250 מטר. הדרך השנייה חיברה את היישוב לשכנים.
ב-21 בנובמבר 1917 כבשו הבריטים את המושבה והגלו את תושביה למצרים. אחרי מלחמת העולם הראשונה הורשו התושבים לחזור. במלחמת העולם הראשונה אושפז במקום רודולף הס, שבספר זיכרונותיו תיאר את פציעותיו והאשפוז.
בשנת 1934 בנו הבריטים ליד המושבה שדה תעופה שנקרא שדה התעופה וילהלמה. השדה הפך מאוחר יותר לשדה-תעופה לוד, ובסופו של דבר לנמל התעופה בן-גוריון (נתב"ג).
במלחמת העולם השנייה הפכה המושבה למחנה הסגר לתושביה הגרמנים, בפיקוח שוטרים יהודים וקצינים בריטים. ב-1946 התנקשו אנשי הפלמ"ח בגוטהילף וגנר, ראש הטמפלרים בשרונה ופעיל נאצי.
לפי תכניות החלוקה, האזור הוצע להיות חלק מן המדינה היהודית. ב-20 באפריל 1948 פונו תושבי וילהלמה לחיפה, נשלחו לאי קפריסין, ומאוחר יותר הוגלו לאוסטרליה. לאחר פינוי התיישב במקום הלגיון הבריטי, ובהמשך נמסר לשלטון הלגיון הירדני עם סיום המנדט.
במבצע דני נכבשה וילהלמה על ידי כוחות חטיבה 8 המשוריינת וחטיבת אלכסנדרוני. מאז אוגוסט 1948 החלו להתיישב במקום קבוצות מפוני יישובים יהודיים, שקראו ליישוב בשם בני עטרות. רוב הבתים הטמפלריים, כולל בית הדואר ובית העם, ניצבו עדיין על תילם.
חמידייה-וילהלמה הייתה מושבה שנוסדה ב-1902 על ידי טמפלרים (טמפלרים, גרמנים). היא עמדה בצפון ללוד, ליד יהוד.
שמו של המקום נבחר על שם הסולטאן עבדול חמיד והשמות וילהלם, אחרי ביקור של הקיסר וילהלם.
המושבה נבנתה סביב שתי דרכים שחוצות זו את זו. בצד הדרך היו בתים, ולכל בית הייתה אחוזת אדמה מאחור.
ב-21 בנובמבר 1917 כבש את המקום הצבא הבריטי. התושבים הוגלו למצרים. אחרי מלחמת העולם הראשונה הם חזרו.
בשנת 1934 בנו ליד המושבה שדה תעופה. השדה נקרא וילהלמה, והפך אחר כך לשדה לוד ולבסוף לנמל התעופה בן-גוריון.
במלחמת העולם השנייה החזיקו את התושבים במקום במחנה סגר. ב-1946 נרצח מנהיג הטמפלרים גוטהילף וגנר.
ב-20 באפריל 1948 פונו התושבים לחיפה, ונשלחו לקפריסין ואז לאוסטרליה. במלחמת העצמאות כבשו את המקום כוחות ישראלים. אחרי כן התיישבו בו משפחות יהודיות שקראו לו בני עטרות. הרבה מבתי המושבה עדיין נשארו עומדים.
עדיין אפשר לראות את רוב הבתים הטמפלריים הישנים, כמו בית העם ובית הדואר.
תגובות גולשים