רכבת ישראל בע"מ היא חברה ממשלתית שאחראית על הפעלת רכבות נוסעים ומשא על המסילות הבין-עירוניות בישראל. החברה מפעילה תחנות נוסעים ותחנות מטען, מתכננת ומפתחת תשתיות רכבת, ומתחזקת את הציוד הנייד, קטרים וקרונות.
שורשי הרכבות בארץ ברוכים בנחתת מסילת יפו, ירושלים בסוף המאה ה-19. בתקופות העות'מאנית, מלחמת העולם הראשונה והמנדט הבריטי התפתחו תשתיות הרכבת המקומיות.
לקראת 1948 הוקמה יחידה יהודית שפעלה להפעיל רכבות, לרכז ציוד ולבלום פיצול הרכוש. ב־1948, אחרי כיבוש חיפה ולוד, הועבר רוב ציוד הרכבת המנדטורית לידיים יהודיות והחלה פעילות מסחרית של רכבות משא ונוסעים.
לאחר הקמת המדינה הוכפפה פעילות הרכבת למשרד התחבורה. בשנים הראשונות נבנו קווים חדשים, ביניהם מסילת החוף ומסילת באר שבע. בשנות ה־70 וה־80 חלה תקופת הזנחה יחסית, אך בשנות ה־90 החלה התחדשות והגברת ההשקעה.
בשנות ה־2000 הופרדה הרכבת מהרשות והוקמה כחברה ממשלתית בע"מ בשנת 2003. מאז הושקעו משאבים בפיתוח הרשת והנסועין גדל באופן ניכר.
משרדי הנהלת הרכבת ועיקר היחידות המרוכזות בתחנת לוד, במסגרת הקמת "קריית רכבת" שנחנכה ומרכזת פעילויות תפעוליות ומינהליות.
נכון לשנים האחרונות הרכבת מפעילה מאות רכבות נוסעים מדי יום, משנעת מיליוני נוסעים בשנה, וכן מפעילה רכבות משא שמובילות אלפי טון סחורות מדי יום. היא מנהלת תחנות, תחנות מטען ומתחמי תחזוקה מרכזיים.
מספר הנוסעים גדל במידה ניכרת מאז שנות ה־90. קווי הרכבת מגיעים לערים רבות, אך יש פערי מהירות ונגישות בין אזורים שונים בארץ.
עלות הנסיעה נקבעת לפי מרחק ומאפייני הנוסע. קיימים כרטיסים חודשיים וכרטיסי רב-קו משולבים עם אוטובוס. יש כללים לפיצוי נוסעים במקרה של איחור כבד.
מרכז השליטה בתנועה הארצית (מערכת שליטה ובקרה) ממוקם בחיפה, ונבנה מרכז בקרה נוסף בלוד.
חוקי הרכבת בישראל מבוססים על תקנות מנדטוריות משופרות, ובפרקטיקה חברת הרכבת עצמה גיבשה נהלים ותנאי הפעלה מפורטים.
לרכבת חמישה מתחמי תחזוקה גדולים, כולל לוד, חיפה ובאר שבע. בתחומים אלו עושים את הטיפולים בציוד הנייד. קיים נוהל מנעול בטיחות לעובדי תחזוקה כדי למנוע תאונות.
בתולדות הרכבת היו תאונות קשות שחייבו שינוי נהלים. חלק מהאירועים גרמו לפציעות ולמות. בשנים האחרונות התרחבו גם מקרים של רכבות עלו באש ותקלות שגרמו לעיכובים. במקרה יוצא דופן ב־2025 נגרם נזק גדול לקווי חשמול בעקבות פגיעה של רכבת משא.
הרכבת עוברת שינויים ארגוניים והנהלתיים לאורך השנים. כיום היא חברה ממשלתית עם הנהלה ומשרדים מרכזיים בלוד.
הסמל עבר מספר עיצובים מאז 1949. העיצוב העכשווי כולל מגן דוד וייצוג של מסילות, כסמל התחדשות והתרחבות.
בראשית הרכבת בארץ הורשה ציוד מנדטורי ישן. מאז הוספו קטרים ולמדים דיזל וקרונות מודרניים, כולל קרונועים (רכבות ללא קטר). החל מ־2017 החל פרויקט חשמול המסילות, המאפשר שימוש בקטרים חשמליים. הרכבת מקליטה בשנים האחרונות קטרים חשמליים מדגם TRAXX.
הרשת מרוכזת סביב ה"קו הראשי" שעובר בין דרום לצפון ומחבר ערי מפתח. ממנו מתפצלות שלוחות לאזורים שונים.
תוכנית חומש לשנים הראשונות של המאה ה־21 כללה תקציב פיתוח גדול ושורה של פרויקטים להרחבת הרשת. חלקם הושלמו, אחרים בעבודה או בתכנון. "נתיבי ישראל" הוא פרויקט תשתיות רחב שכולל סלילת קווים מהירים ותיעדוף פיתוח בצפון ובנגב.
עלה רעיון להשתמש ברכבת כמסלול מבוקר למעבר בין עזה והגדה. התוכנית כוללת שיקום קווים ישנים והקמת תחנות מעבר, כדי לאפשר גם תנועת סחורות באופן מבוקר.
הרכבת מפעילה קווים פעילים, קווי לילה וקווים מושבתים. קיימת תכנית להרחבת הקווים והפעלת מהירויות גבוהות יותר בחלק מהמסלולים.
רכבת ישראל בע"מ מפעילה רכבות נוסעים ורכבות משא בכל הארץ. החברה מנהלת תחנות, מסלולים וקרונות.
הרכבת התחילה לפני קום המדינה. ב־1948 יהודים ארגנו הפעלת רכבות וחלק גדול מהציוד עבר לידיהם. אחרי הקמת המדינה נבנו קווים חדשים.
בשנת 2003 הפכה הרכבת לחברה ממשלתית בע"מ. מאז נוסעים ברכבת הרבה יותר אנשים.
יש מאות רכבות נוסעים בכל יום. מונים מיליוני נוסעים בשנה. גם רכבות משא מובילות סחורות לנמלים.
מחיר הכרטיס תלוי במרחק ובגיל הנוסע. יש כרטיסים חודשיים וכרטיס רב-קו.
יש מרכז בקרה שעוקב אחרי תנועת הרכבות. זה עוזר להפעיל את הרכבות בבטחה.
לרכבת יש מספר מוסכים גדולים. שם מתקנים את הקרונות והקטרים.
במהלך השנים היו גם תאונות. זה גרם לשינויים בבטיחות. פרויקט חשמול החל בשנים האחרונות, והוא משנה את הרכבות להשתמש בחשמל.
כרכבת יש קטרים וקרונות. יש גם "קרונועים", רכבות שאין להן קטר נפרד. הרכבת קונה ציוד חדש ומשפרת מסלולים.
יש קו ראשי שמחבר בין דרום לצפון. ממנו יוצאים קווים לערים שונות.
יש תוכניות להרחיב ולשפר את הרכבות. הן כוללות מסלולים חדשים וקווים מהירים.
הרכבת מפעילה קווים רגילים ולעתים קווי לילה. חלק מקווים הופסקו בעבר והוחזרו לפעולה מאוחר יותר.
