ויליאם הרביעי, מלך הממלכה המאוחדת

ויליאם הרביעי (ויליאם הנרי, 1765, 1837) היה מלך בריטניה ואירלנד ומלך הנובר מ-1830 עד מותו. הוא היה בנו השלישי של ג'ורג' השלישי, ועלה לכס רק בגיל 64, אחרי שמותו של אחיו ג'ורג' הרביעי. בתקופת שלטונו הושגו רפורמות חשובות: תוקן חוק העניים, הוגבלה העסקת ילדים, נאסרה העבדות כמעט בכל האימפריה הבריטית, ושונתה שיטת הבחירות בחוק הרפורמה של 1832.

ויליאם נולד בארמון בקינגהאם וגדל בריצ'מונד ובארמון קיו. בגיל 13 התגייס לצי המלכותי, כוחות הים של בריטניה, ושירת בצפון אמריקה ובאיי הודו המערבית. הוא התיידד עם הוריישו נלסון והתקדם בדרגות הימייתיות, אך בתקופת המלחמות הנפוליאוניות לא קיבל פיקוד ימי משמעותי.

במרבית שנותיו שירת בוולאות בית הלורדים, שם התבטא בנושאים שונים. הוא היסס לגבי ביטול העבדות וטען שלחירות חופשיות לא תמיד ישפרו את מצב העבדים, אך עמיתים ומתנגדים עמדו מולו. מצד שני, תמך בשינויים ליברליים אחרים, למשל בהקלות על פורשים מהכנסייה האנגליקנית.

מ-1791 ועד 1811 חי עם השחקנית דורותיאה ג'ורדן. לזוג נולדו עשרה ילדים לא חוקיים, שנקראו פיצקלרנס (FitzClarence). לאחר פרידתם מתה ג'ורדן ב-1816 בצרפת. ב-1818 נישא ויליאם לנדלייז אדלייד מסקסה-מיינינגן; נישואים אלה היו שמחים יחסית. מהנישואים נולדו ילדים שנפטרו בצעירותם.

בשנות ה-20 הוענק לו התפקיד כלורד אדמירל, ראש הצי. בתפקיד זה צמצם ענישה גופנית ברוב המקרים, קידם שיפור בתותחנות הימית והכניס ספינות קיטור לצי. התפקיד הזה חיזק את ניסיונו המנהיגותי לפני הכתרתו למלך.

ויליאם עלה לכס ב-1830. הוא הורגש כמלך צנוע שקרב את עצמו לאנשים פשוטים. שיפר את הניהול המלכותי, צמצם זלזול בהוצאות והחזיר נכסים למדינה. כשעלה לכס, דאג גם לילדיו הלא חוקיים מבחינה תארית.

המשבר הגדול בממלכתו היה סביב חוק הרפורמה לשינוי מערכת הבחירות. ויליאם פיזר את הפרלמנט בהוראה מלכותית כשהחוק נדחה, והחליט בסופו של דבר לתמוך בהעברת החוק. תחילה היסס, אך אחרי סדרת בחירות ולחצים פוליטיים אישר את המהלך. הכתרתו הייתה צנועה יחסית מבחינת תקציב.

ויליאם הראה זהירות במגע עם מדינות זרות. תמך בעצמאות בלגיה ובמועמדותו של לאופולד למלוכה הבלגית. יחסיו הדיפלומטיים עם ארצות הברית השתפרו בעזרת אישיותו הפשוטה.

ויליאם לא ביקר בהנובר. אחיו אדולפוס שימש כמשנה למלך שם. ב-1833 חתם ויליאם על חוקה ליברלית יחסית להנובר, אך חוקה זו בוטלה אחרי מותו על ידי אחיו ארנסט אוגוסטוס.

ב-1834 היה ויליאם המונרך האחרון שמינה ראש ממשלה נגד רצון הפרלמנט. בהדרגה הפך מקומו של המלך חלש יותר; לא ניתן היה עוד לפטר או למנות ממשלות בקלות כפי שהיה בעבר. הוא המשיך לאשר רפורמות, גם אם לא אהב חלק מהשרים.

תקופת שלטונו קצרה אך משמעותית. חיזוק כוח בית הנבחרים ושחיקת כוח בית הלורדים היו מהאירועים הבולטים. חוק הרפורמה של 1832 והצעדים לפתיחת זכויות וצמצום עבדות ועבודת ילדים שינו את פני הממלכה. ויליאם הבין שהוא מונרך חוקתי עם השפעה מצומצמת, ואמר שהוא העלה את דעתו בפני שרים.

ויליאם לא הותיר יורש חוקי. בממלכה המאוחדת עלתה על הכס אחייניתו ויקטוריה. בהנובר, שפעל בו חוק סאלי שאסר על מלכות נשים, עלה אחיו ארנסט אוגוסטוס. כמה מצאצאיו הלא־חוקיים של ויליאם המשיכו לשמש בדורות הבאים בתפקידים חברתיים ופוליטיים.

ויליאם הרביעי נולד ב-1765. הוא היה בנם השלישי של המלך ג'ורג' השלישי והמלכה שארלוט.

ויליאם שירת בצי המלכותי. הצי המלכותי זהה לצבא הימי של בריטניה. הוא היה ידידו של האדמירל נלסון.

מ-1791 עד 1811 התגורר עם השחקנית דורותיאה ג'ורדן. להם נולדו עשרה ילדים לא רשמיים, שנקראו פיצקלרנס. דורותיאה מתה בצרפת ב-1816.

ב-1818 ויליאם התחתן עם אדלייד. הנישואים היו ידידותיים. לילדיהם לא ארך חיים.

ב-1830, בגיל 64, הפך למלך בריטניה ואירלנד ומלך הנובר. הוא היה מלך צנוע שאהב לטייל ברחובות.

בתקופתו נעשו רפורמות חשובות: שונו חוקים לעושר, הוגבלה עבודת ילדים ונאסרה העבדות בחלק גדול מהאימפריה. החוק הגדול ששינה את הבחירות נקרא חוק הרפורמה של 1832.

ויליאם תמך בעצמאות בלגיה. בהנובר שלח אחיו לשמש כמשנה למלך. ב-1833 חתם על חוקה קצרת ימים להנובר.

ב-1834 הוא היה המלך האחרון שמינה ראש ממשלה נגד רצון הפרלמנט. הוא הבין שהכוח המלכותי קטן יותר עכשיו.

ויליאם מת ב-20 ביוני 1837. מאחר שלא היה לו יורש חוקי, עלתה לכס המלוכה אחייניתו ויקטוריה. בהנובר, בגלל חוק שאוסר על נשים לכהן, עלה אחיו ארנסט.