הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד

הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד התקיימה בין 1801 ל-1922.

המדינה נוצרה בעקבות חוק האיחוד של 1800. החוק איחד את ממלכת בריטניה הגדולה (אנגליה וסקוטלנד) עם ממלכת אירלנד ב-1 בינואר 1801. הממלכה כללה את שני האיים הבריטיים והמונרך ישב בלונדון. היא הייתה מרכז האימפריה הבריטית המתרחבת.


הפלישות הנורמניות מאנגליה ב-1170 פתחו סדרת סכסוכים באירלנד. במאות שלאחר מכן שלטו באנגליה ובבריטניה בכוח. בראשית המאה ה-17 הגיעו מתיישבים פרוטסטנטים אל חבל אלסטר, דבר שדחף רבים מהקתולים המקומיים החוצה.

לאחר המהפכה האמריקנית נרשמה רפורמה לפרלמנט האירי ב-1782, אך הדרישות לשינוי מקיף הלכו וגדלו. קבוצת "האירים המאוחדים" בראשות תאובלד וולף טון קראה לעצמאות גדולה יותר. ניסיון תשובה של כוחות צרפתיים נכשל, והאירועים האלו החיזקו את הרצון של הממשלה הבריטית לאחד את הפרלמנטים.

בהסדר של 1801 שולחה אירלנד עם 100 נציגים לבית הנבחרים הבריטי ו-28 ללורדים. הקתולים לא יכלו בתחילה לייצג עצמם בלורדים.

בחלק מההסכם הובטח לבטל את חוקי העונשין ולתת אמנציפציה לקתולים. אמנציפציה לקתולים היא מתן זכויות אזרחיות, כולל ישיבה בפרלמנט. המלך ג'ורג' השלישי סירב בתחילה. לאחר מותו והמאבקים של דניאל או'קונל, אמנציפציה ניתנה ב-1829.

ב-1846 הגיע לאי מחלת כימשון שתשתית מזון תלויה בה. מחלת תפוח האדמה הובילה לרעב גדול. המדיניות הכלכלית הליברלית (לסה-פר, כלומר אי־התערבות ממשלתית) גרמה לחוסר תגובה ממשלתית מספקת. הרעב הפך לקטסטרופה, ואוכלוסייה כפרית נשללה מהפרנסה.

מאוחר יותר צמחו תנועות לאומיות איריות. איסק באט הקים את ליגת שלטון הבית, שאותה הוביל מאוחר יותר צ'ארלס סטיוארט פרנל. שיח ה"שלטון בית" משמעותו שממשל מקומי באירלנד יתנהל כחלק מהממלכה המאוחדת. ראש הממשלה גלאדסטון הציג הצעות חוק לשלטון בית ב-1886 ו-1893, אך הן נתקלו בהתנגדות ובכישלון.

במאה ה-20 שוב עמד הנושא על הפרק. חוק לשלטון בית עבר בבית הנבחרים ב-1912 אך נחסם בבית הלורדים, מה שהוביל לעיכוב עד 1914. המתיחות גרמה להקמת כוחות מתנדבים יוניוניסטיים ולאומניים, שחימושם ופעילותם יצרו איום למלחמת אזרחים. פרוץ מלחמת העולם הראשונה דחה את המשבר.

ב-1916 פרצה מרידת חג הפסחא בדבלין. המרד דוכא במהירות, ומנהיגיו הוצאו להורג. זאת הגבירה את התמיכה בתנועה הלאומית. ב-1919 הכריז הפרלמנט האירי על רפובליקה, וחלה מלחמת עצמאות בין כוחות בריטיים לבין הצבא האירי עד יוני 1921.

האמנה האנגלו-אירית מ-1921 קבעה את יצירת מדינת אירלנד החופשית. מדינה זו הייתה דומיניון (שלטון עצמי בתוך אימפריה) בהתחלה, ולאחר מכן הפכה לרפובליקה. שישה מחוזות בצפון (צפון אירלנד) נשארו חלק מהממלכה המאוחדת.

הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד הייתה מדינה בין 1801 ל-1922.

היא נוצרה כשאנגליה וסקוטלנד ואירלנד התאחדו ב-1801. המלך ישב בלונדון.


נורמנים מאנגליה הגיעו לאירלנד ב-1170. אחרי זה היו הרבה מריבות. במאה ה-17 הגיעו אנשים פרוטסטנטים לאזור אלסטר. הקתולים (דת נוצרית) איבדו שם אדמות.

בשנת 1782 קיבלה אירלנד קצת חופש לנהל סחר. קבוצת "האירים המאוחדים" רצתה יותר חופש. הם ניסו למרוד, אבל המרד נכשל.

בשנת 1801 אירלנד קיבלה נציגים בפרלמנט הבריטי: 100 לבית הנבחרים ו-28 ללורדים. בתחילה קתולים לא יכלו לשבת בלורדים.

בשנת 1829 קתולים קיבלו זכויות אזרחיות. זאת קרויה אמנציפציה, לתת זכויות לקתולים.

ב-1846 פרצה מחלה בצמח תפוח האדמה. המחלה פגעה במזון של אנשים רבים. הממשלה לא עזרה מספיק, והרבה אנשים סבלו ברעב.

מאוחר יותר גדלו תנועות פוליטיות שקראו לשלטון עצמי באירלנד. תנועת "שלטון הבית" רצתה שמנהלים מקומיים ינהלו את האי.

בשנת 1916 פרצה מרידה בדבלין. המרד דוכא, אבל זה חיזק את הרצון לעצמאות. בין 1919 ל-1921 נלחמו כוחות איריים בכוחות בריטיים.

ב-1921 הוסכם על אמנה. נוצרה מדינת אירלנד החופשית. שישה מחוזות בצפון נשארו חלק מהממלכה המאוחדת. מדינת אירלנד הפכה אחר כך לרפובליקה.