ויליאם שייקספיר

ויליאם שייקספיר נולד בסטרטפורד אפון אייבון ב־1564 והוטבל ב־26 באפריל. מסורתית מציינים את 23 באפריל כיום הולדתו, שכן זה גם יום מותו ב־1616. אביו היה סוחר כפפות; אמו שייכת למשפחת אצולה כפרית. הוא קיבל חינוך מקומי שכלל לימודי לטינית בשעות בית הספר. בגיל 18 נישא לאן האת'וויי, ולזוג נולדו שלוש ילדים: סוזנה והתאומים המנט (Hamnet) וג'ודית.

שייקספיר הגיע ללונדון בסוף שנות השמונים של המאה ה־16. בהתחלה עבד כשחקן ומשחזר מחזות ישנים. משנת 1591 העיסוק העיקרי שלו היה כתיבה של מחזות. הוא שיתף פעולה לפעמים עם מחזאים אחרים, והיה בעל חלק בחברת תיאטרון שנקראה "אנשי הלורד צ'מברלין". לאחר 1603, כשהמלך ג'יימס עלה לכס, החברה קיבלה חסות מלכותית ושמה הפך "אנשי המלך".

בשנת 1596 מת בנו המנט. מותו נחשב על ידי חלק מהחוקרים כמקור השראה לכתיבת "המלט". במהלך שנות פעילותו הצטבר חוב של מסמכים שמראים שהוא הרוויח די כסף, קנה נכסים בלונדון, והשקיע בעיירת הולדתו.

שני מחזותיו האחרונים נכתבו בסביבות 1613. לאחר מכן נראה כי פרש לסטרטפורד. שייקספיר מת ב־23 באפריל 1616 וקבור בכנסיית השילוש הקדוש. הוא נותר נשוי לאן ובני משפחתו כללו בעיקר את בנותיו. אין תיעוד של צאצאים ישירים בני היום.

שייקספיר כתב מחזות מסוגות שונות: קומדיות, מחזות היסטוריים וטרגדיות. "טרגדיה" היא דרמה שבה הנושא המרכזי הוא כשל גורלי או סבל אנושי, בדרך כלל עם סוף עצוב. מחזותיו נכתבו בין 1589 ל־1613 והם תורגמו לשפות רבות. כמה מהם הפכו לקלאסיקות: "המלט", "הסוחר מוונציה", "רומיאו ויוליה", "המלך ליר", "מקבת" ו"אותלו".

ניתן לחלק את המחזות לשלוש תקופות: המוקדמות - קומדיות והיסטוריות מלאות ליריות ואופטימיות; הביניים - טרגדיות בשלות עם נושאים כהים כמו קנאה וניכור; והאחרונות - רומנסות שנוטות לגאולה ופיוס, עם אלמנטים פנטסטיים.

בימי חייו הופיעו חלק מהמחזות במהדורות קוורטו. המהדורה המלאה הראשונה של כתביו יצאה ב־1623 במהדורת הפוליו. מכיוון שלא פורסמו לו מהדורות מוסמכות בידי המחבר, קיימים הבדלים בין גרסאות שונות של המחזות ושאלות טקסטואליות רבות.

הסונטות הן אוסף של 154 שירים קצרים שמדברים על אהבה, יופי, פוליטיקה וחיי האדם. רובם הופיעו במהדורה של 1609. ה"סונטה" היא שיר בן 14 שורות בעיצוב מקובל בתקופה.

בנוסף סופרו לו שירים ארוכי־מבנה כמו "ונוס ואדוניס" ו"האונס של לוקרציה". רבים מהם הוקדשו לפטרון עשיר, כפי שהיה מקובל אז.

שייקספיר שאב רבות מסיפוריו וסגנונו ממקורות כתובים ונחלת מילים זרות. הוא קרא תרגומים של אובידיוס, פלוטרכוס, ויצירות איטלקיות ואליזבתניות. ידוע גם שהיה לו ידע בסיסי בלטינית ובהשפעות קלאסיות.

שייקספיר שינה את הדרך שבה מתמודדים התיאטרון והקהל עם דמויות ושפה. הוא העמיק את התיאטרון באמצעות דמויות מורכבות, נאומים פיוטיים ושילוב של שירה ודרמה. לפניו חלק מהמחזות היו אלגוריים ופשוטים; הוא פיתח דמויות שנראות כמו אנשים אמיתיים.

לשון שייקספיר עשירה במטבעות לשון, צורות ביטוי חדשות ותחבירים תחביריים חופשיים. הוא תרם מילים וביטויים רבים לשפה האנגלית. מאחר שכתב בתקופת מעבר לשוני, גרסאות וציוני הגייה משתנים, ולעיתים קשה להבין משחקי מילים במופעים מודרניים.

שייקספיר מדגיש את הדמויות על פני העלילה, משלב ליריקה בדרמה, ומשאיר מקום לפרשנות לגבי טבען של הדמויות. המבקרים תיארו את יכולתו לאזן ניגודים וליצור עומק רגשי ופילוסופי.

ההומור שלו מגוון: פראי ופארודי בקומדיות המוקדמות, משעשע ברומנטיקה, ולעיתים אירוני או שחור בטרגדיות. ההומור משמש אצלו גם כאמצעי רוחני וביקורתי.

כבר במאה ה־18 החלו להיכתב פרשנויות חשובות ליצירתו. פרשנות רשמית הושפעה מרעיונות רומנטיים ופילוסופיים. במאות ה־19 וה־20 נחקרו מחזותיו לעומק על ידי מלומדים רבים והוקדשו להם מהדורות ופרשנויות שונות.

מוניטין שייקספיר גדל עם השנים. במחצית השנייה של המאה ה־17 ובמאה ה־18 הפך לדמות מרכזית בספרות האנגלית. במאה ה־19 הפופולריות התעצמה עד לעיתים הערצה כמעט מיתית. גם היום מחזותיו מועלים תדיר על הבמות ונתפסים כיצירות-יסוד בתרבות המערב.

עוררה לא מעט ספקות והשערות האם האיש מסטרטפורד כתב את כל היצירות שיוחסו לו. תיאוריות קונספירציה הציעו שמועות שונות, כמו שמחבר אחר כתב את היצירות. רוב החוקרים דוחים טענות אלה, אבל הדיון ממשיך בחוגים שונים.

מהסונטות עולה שיש בהן אופי רגשי רב כלפי גברים ונשים גם יחד. יש פרשנויות שונות למיניותו: חלק רואים בה ביטוי של ידידות עמוקה, אחרים מקבלים אפשרות של משיכה לבני-מין שונה או לאותו המין. אין הוכחה חד־משמעית.

בתחומים מסוימים המופיעים במחזותיו, בעיקר ב"הסוחר מוונציה", מתגלים מוטיבים אנטישמיים אופייניים לתקופה. יחד עם זאת, שייקספיר מציג גם ביקורת על החברה הוונציאנית ועל יחסיה לזרים, והדמות של שיילוק מורכבת מבחינה אנושית.

התרגום לעברית החל במאה ה־19. משוררים ותרגמנים ידועים בעברית, כגון ביאליק, אלתרמן ושמעון זנדבנק, תרגמו מחזות וסונטות ושאפו לקרב את הטקסט ללשון המדוברת. במאה ה־20 וה־21 הועלו בתיאטראות בישראל הצגות רבות של שייקספיר בתרגומים מודרניים.

יצירתו השפיעה עמוקות על שירה, תיאטרון וספרות ברחבי העולם. מחזותיו מתורגמות, מועלות ומעובדות שוב ושוב, והוא נשאר מקור השראה לכותבים ובמאים עד היום.

ויליאם שייקספיר נולד בסטרטפורד ב־1564 ומת ב־1616. אביו סחר בכפפות. בגיל 18 נישא לאן והיו להם שלוש ילדים.

כשהיה צעיר עבר ללונדון. הוא שיחק על הבמה וכתב מחזות. חלק מהיצירות המפורסמות שלו הם "רומיאו ויוליה" ו"המלט". הוא גם היה שותף בקבוצת שחקנים מפורסמת.

הוא כתב הרבה מחזות ושירים. מחזה הוא סיפור שמוגש על במה. סונטות הן שירים קצרים של 14 שורות. יצירותיו תורגמו לשפות רבות ומועלות בתיאטראות בעולם.

שייקספיר המציא מילים וביטויים חדשים באנגלית. הוא יודע ליצור דמויות שאפשר להבין ולרגש איתן. המחזות שלו מלאים בשירים, בדמויות מצחיקות וגם ברגעים עצובים.

יש מי ששאלו מי כתב את כל היצירות. רוב החוקרים חושבים ששייקספיר הוא המחבר. בעברית תרגמו את יצירותיו משכמות ומליל. בכל מקום בעולם מעלה התיאטרון את המחזות שלו שוב ושוב.

כמה עובדות קצרות שילדים אוהבים:
- "רומיאו ויוליה" היא סיפור אהבה מפורסם.
- "הסוחר מוונציה" מציג דמות בשם שיילוק, שמזכירה שאלות על יחס לאחר.
- שייקספיר כתב גם שירים ארוכים, כמו "ונוס ואדוניס".
- המחזות שלו משולבים לעתים בהומור, בסכנה וברגש.

שייקספיר נשאר אחד הכותבים המוכרים והמושמעים בעולם. הצגותיו מלהיבות קהל בכל הגילים.