ולדימיר ויסוצקי

ולדימיר סמיונוביץ' ויסוצקי (25.1.1938, 25.7.1980) היה זמר-יוצר, משורר ושחקן רוסי ממוצא יהודי, ואחד האייקונים התרבותיים בברית המועצות. למרות שהממסד התרבותי הסובייטי התעלם מיצירתו, זכה לתהילה רחבה בחייו. כתב וכינס כ־1,000 שירים, רבים תורגמו לשפות שונות, ולשונאים חוקרים את חידושי הלשון שלו ברוסית.

נולד במוסקבה לאב קצין יהודי ולאם מתרגמת. הוריו התגרשו כשהיה צעיר. בילדותו חי עם אמו בזמן המלחמה, ובהמשך גם עם אביו ועם אמו החורגת. בגיל 17 חזר להתגורר אצל אמו.
למד שנה בהנדסה (1955, 1956) ואז עבר לבית הספר לתיאטרון על שם נמירוביץ'-דנצ'נקו, וסיים משחק ב־1960.
נישא כמה פעמים; נולדו לו ילדים, וחלק משיריו עוסקים בקשיי יחסים ובהתנהלות מרובת מרחקים.

הופיע בתיאטרון הדרמה על שם פושקין ומ־1964 בתיאטרון טגנקה של יורי ליובימוב. שיחק בתפקידים ראשיים, כולל המלט. הופיע בכ־26 סרטים וסדרות. ב־1979 כיכב בסדרת טלוויזיה מצליחה של סטניסלב גובורוחין, שממשיכה להיות משודרת.

החל לכתוב שירים ומוזיקה לסרטים ומחזות, אך השלטונות אפשרו לפרסם רק מעט. את הפרסום הרחב רכש מהופעות בבתי קפה ומועדונים והפצת הקלטות לא רשמיות (סאמיזדאט, הקלטות שהופצו מחוץ לערוצי המדיה הרשמיים). כתב על חיי כלא בסובייטים, על צביעות השלטונות ועל קשיי החיים של האנשים. הלחין וניגן בעצמו בגיטרה רוסית עם שבעה מיתרים.
שיריו מלאים בסאטירה ובאירוניה דקה. חברת התקליטים הממשלתית "מלודיה" הוציאה מעט בלבד באופן רשמי, ולכן מעריציו האזינו להקלטות ביתיות. למרות הצנזורה, הפך לאחד הזמרים הפופולריים בברית המועצות.

העומס מהופעות ונסיעות פגע בבריאותו. בסוף חייו השתמש בסמים כדי להמשיך להופיע, וזה פגע בו עוד יותר. בקיץ 1980 היה במעקב רפואי, וב־25 ביולי 1980 נפטר בגיל 42. סיבת המוות אינה ברורה. מותו זכה לדיווח מצומצם בתקשורת, אך רבים הגיעו להלווייתו.

בסוף שנות ה־80, בתקופת הגלאסנוסט, נפתחה האפשרות להפיץ רשמית את אלבומיו ומילותיו. ההערצה אליו נמשכת שנים רבות. לאחר מותו יצאו גם עיבודים ואלבומים בביצועים עבריים. על שמו נקראו בין השאר אסטרואיד ואנדרטאות ערים שונות, ויש מוזיאון-רחוב על שמו במוסקבה.

יש אנדרטאות, קבר במוסקבה ומוזיאון טגנקה שמוקדשים לזכרו.

ולדימיר ויסוצקי (1938, 1980) היה זמר, פזמונאי ושחקן רוסי מפורסם. הוא נולד במוסקבה. אביו היה קצין; אמו הייתה מתרגמת.

הוריו התגרשו. בילדותו גר עם אמו בזמן המלחמה. בגיל צעיר למד תיאטרון וסיים לימודי משחק ב־1960.

שיחק בתיאטרון טגנקה בתפקידים גדולים. גם הופיע ב־26 סרטים וסדרות. סדרה שבה כיכב ב־1979 הייתה אהובה עד היום.

כתב כ־אלף שירים. בתחילה השלטונות הפריעו לפרסם את שיריו. הוא שר והופיע בבתי קפה, והאזינו לשיריו דרך הקלטות ביתיות (סאמיזדאט, הקלטות שהופצו בסתר).
שיריו מדברים על הקשיים של אנשים ועל בעיות עם השלטון (השלטון, מי שמנהל את המדינה). הוא ניגן בגיטרה מיוחדת עם שבעה מיתרים.

הנסיעות והרבה ההופעות פגעו בבריאותו. בסוף חייו לקח חומרים מזיקים, וזה פגע בגופו. הוא נפטר ב־25 ביולי 1980, בגיל 42. הסיבה המדויקת אינה ברורה.

בשנים אחרי מותו אפשרו להוציא את שיריו רשמית. יש מוזיאון, פסלים ואנדרטאות לזכרו במספר ערים. ב־2011 הופק סרט על חייו.

קיימים קברו במוסקבה, מוזיאון טגנקה ואנדרטאות לזכרו.