ולודבה

ולודבה (פולנית: Włodawa, יידיש: וולאָדאַווע) היא עיירה במזרח פולין, על נהר הבוג המערבי, בסמוך לגבולות אוקראינה ובלארוס. היא נמצאת כ־10 ק"מ מאתר מחנה ההשמדה סוביבור. עד 1942 הייתה בו קהילה יהודית מפוארת, שרובה נספה בשואה. בית הכנסת הגדול של ולודבה, שנבנה ב־1764 בסגנון הבארוק, נותר עומד ונחשב לאחד היפים באירופה.

על פי מקורות, ולודבה הוקמה באמצע המאה ה־13 ונחרבה ב־1242 על ידי הטטרים. במאה ה־16 הפכה למרכז מסחרי־מלאכתי, וב־1569 קיבלה מעמד של עיר. העיר חוותה הרס משמעותי ב־1648 במהלך מרד חמלניצקי, ולאחר מכן פלישות שוודיות. בסוף המאה ה־18 נכנסה תחת שליטת אוסטריה, ובמאות ה־19 וה־20 עברה בין ישויות פוליטיות שונות, כולל נסיכות וארשה.

יהודים מוזכרים בוולודבה מהמאה ה־16. במהלך הפרעות במאה ה־17 סבלו יהודי העיירה מהרגים ונזקים. ב־1724 קיבלו היהודים רישיונות לעסוק במסחר, בשחיטה וביצור משקאות חריפים. ב־1765 המונה היה כ־630 יהודים.
הבית כנסת הגדול נחנך ב־1764, שופץ ב־1822 ונשרף בשלהי המלחמה ב־1912. בזמן הכיבוש הנאצי שימש המבנה כמחסן ועדר ומלבד זאת נשמר. היום הוא משמש מוזיאון לתולדות יהדות המקום. בשנות ה־30 גדלה האנטישמיות בפולין, וחלק מהיהודים מהעיירה היגרו לארץ ישראל, בין היתר לראשון לציון.

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בוולודבה כ־5,650 יהודים, שני שלישים מתושבי המקום. בספטמבר 1939 נכנס כוח של שירות הביטחון הגרמני (SD) ועבר שם קצין בשם ניטשקה (Nitschke), שהטיל טרור על הקהילה.

בינואר 1941 הפכו הגרמנים את רוב רחובות המגורים היהודיים לגטו, כלומר אזור שבו הוכנסו היהודים בכפייה. אלפי יהודים הובאו לשם מתושבי האזור. התנאים היו צפופים וקשים, והרבה אנשים מתו ממחלות.

ב־22 במאי 1942 הורה הנאצים ליודנראט למסור 1,500 חולים וקשישים. רבים הוכנסו לאולם הקולנוע ונורו או נשלחו לסוביבור, שם לא שבו רובם.

ב־24 ביוני 1942 הוכנסו כ־700 ילדים למגרש הספורט. הם נאספו ונשלחו לתחנת הרכבת, ומשם לסוביבור. הורים רבים נאלצו לצפות בהתפרדות ונשארו ללא ילדיהם.

ב־22, 24 באוקטובר 1942 רוכזו יהודים משמונה כפרים בסביבה. כ־10,000 איש גורשו למוות. ולודבה הוכרזה "יודנריין", כלומר נקיה מיהודים.

נשארו רק מאות יהודים. כ־500 הודו להקים מחנה עבודה קטן והובלו לעבודות יעור. באפריל 1943, עם נסיגת הגרמנים בחזית המזרחית, החלו הגרמנים לחסל את הגטו. רבים ברחו ליערות והצטרפו לפרטיזנים. ניטשקה הורה גם על הריסת בית הקברות והשתמש במצבות כאבן ריצוף.
למעשים אלה מיוחסות למעלה מ־10,000 קורבנות יהודיים.

לאחר המלחמה נערך משפט בהנובר נגד פושעים משטרתיים שפעלו באזור. כתב האישום כלל גירוש, רצח ופשעים אחרים. העונשים שנגזרו היו קלים יחסית, והעונש החמור ביותר היה חמש שנות מאסר.

ולודבה היא כיום עיר של כ־15,000 תושבים. לא נותרו יהודים תושבים במקום. בית הכנסת הגדול משמש מוזיאון ותערוכות יודאיקה, ואלפי מבקרים מגיעים אליו מדי שנה. העיר מקיימת פסטיבל רב־תרבותי שמציין את הדתות והשורשים השונים. כמה אלפי יוצאי ולודבה ובני משפחותיהם חיים כיום בישראל, וארגונם פעל שם לאחר המלחמה.

ולודבה היא עיירה במזרח פולין, על נהר הבוג. היא קרובה למחנה סוביבור. früher עד 1942 חיו שם הרבה יהודים.

ולודבה נוסדה במאה ה־13. היא עברה הרבה הרס ומלחמות. מאוחר יותר קיבלה מעמד של עיר.

יהודים חיו בוולודבה כבר במאות ה־16, 17. ב־1764 נבנה בית הכנסת הגדול. הוא יפה מאוד בסגנון בארוק. היום הוא מוזיאון.

שואה = התקופה שבה נרצחו מיליוני יהודים במלחמת העולם השנייה. ערב המלחמה חיו בוולודבה כ־5,650 יהודים.
בשנים 1941, 1943 הכריחו הגרמנים את היהודים לגור בגטו. גטו = מקום שבו אנשים הוכנסו בכוח.
מאוחר יותר לקחו הגרמנים יהודים למחנות כמו סוביבור. רובם לא שבו.

ב־22 במאי 1942 לקחו אנשים חולים וקשישים. רבים נשלחו לסוביבור.

ב־24 ביוני 1942 אספו כ־700 ילדים במגרש הספורט. הם הובלו ברכבת לסוביבור.

ב־24 באוקטובר 1942 הובלו כ־10,000 יהודים מאזור ולודבה. העיר נשארה בלי יהודים.

כמה מאות אנשים נותרו. ב־1943 רוב הנותרים נעלמו או נלקחו. הקהילה היהודית הסתיימה.

אחרי המלחמה הועמדו כמה פושעים לדין בגרמניה. הם קיבלו עונשים קצרים.

כיום גרים בוולודבה כ־15,000 תושבים. בבית הכנסת יש מוזיאון על חיי היהודים. מדי שנה מגיעים מבקרים רבים.
הרבה משפחות מיוצאי ולודבה חיים היום בישראל.