וליקו טרנובו

וליקו טרנובו (בבולגרית: Велико Търново) היא עיר במרכז בולגריה. היא בירת מחוז וליקו טרנובו, במרחק 196 קילומטרים מסופיה. העיר בנויה על טרסות (מפלסי קרקע) מעל נהר היאנטרה. הבתים שוכנים על שלוש גבעות מרכזיות: צארבץ, טרפיזה וסבטה גורה (ההר הקדוש).

האתר מיושב מאז התקופות הפרהיסטוריות: מעדויות מתקופת האבן ועד תקופות הברונזה והברזל. הקבוצות שהתיישבו כאן כללו תראקים ורומאים. הקיסר יוסטיניאנוס השני בנה מבצר ביזנטיני על גבעת הצארים.
בשנת 1018 נכבשה העיר על ידי האימפריה הביזנטית. ב־1186 קמו האחים אסן ופטר והכריזו מרד. המרד הוביל להקמת הממלכה הבולגרית השנייה, וטרנובו הפכה לבירתה. במשך כ־200 שנים הייתה העיר מרכז תרבותי, פוליטי וכלכלי חשוב. במצודת צארבץ עמד ארמון הצאר וכנסיית הפטריארך (ראש הכנסייה הבולגרית).
ב־17 ביולי 1393, אחרי מצור של כשלושה חודשים, נכבשה העיר בידי העות'מאנים. תחת שלטון עות'מאני נקראה העיר טרנובגראד ונשארה תחת שליטתם כמעט 480 שנים. פרצי מרידות ב־1598 וב־1686 דוכאו בקשיחות.
ב־7 ביולי 1877 נכבשה העיר על ידי הצבא הרוסי במהלך המלחמה העות'מאנית, רוסית. בעקבות אירועים מדיניים הוכרה עצמאות בולגריה. ב־17 באפריל 1879 התכנסה בטרנובו המועצה הלאומית הראשונה ואישרה את החוקה הראשונה של בולגריה. הוחלט להעביר את בירת המדינה לסופיה. ב־1965 שונה שם העיר לווליקו טרנובו, כלומר "טרנובו הגדולה".

יש סבירות כי יהודים התיישבו באזור כבר במאה השנייה, כשהאזור היה חלק מהאימפריה הרומית. עדויות ברורות מופיעות בתקופת הממלכה הבולגרית השנייה. במכתבו של האפיפיור גרגוריוס התשיעי (ראש הכנסייה הקתולית) מוזכר כי אסן השני מארח יהודים בעיר. נמצאו גם מצבות וכתבים עם שמות משפחה יהודיים.
איוון אלכסנדר, שליט בין 1331, 1371, נשא ב־1346 אישה מטרנובו בשם שרה. היא התנצרה והפכה לאצילה בשם תיאודורה, ובנה היה מאוחר יותר הצאר איוון שישמן.
ב־1393 באיזיט הראשון הורה לגרש את יהודי העיר, אחרי שלטון העות'מאנים. בעקבות הגירוש כמעט לא נותרו יהודים בטרנובו. במאה ה־19 הופץ מיתוס אנטישמי על יהודי שנתפסו כבגידות, אך למיתוס זה לא הייתה ביסוס היסטורי. האזור שהתייחסו אליו היה למעשה חלק מבית הקברות היהודי.
יהודי טרנובו תועדו גם כעובדי כפייה אחרי כיבוש קונסטנטינופול על ידי מהמט השני. המושג הטורקי Sürgün ("הגורשים") מתאר מגורשים אלה. חלק מקהילת טרנובו הוקמה מחדש באיסטנבול כ"קהל טרנובו" והיא נטמעה בסופו של דבר בקהילה הספרדית בעיר. מאוחר יותר חזרו לעיר מספר משפחות בתפקידים פקידיים וסוחרים. החל משנת 1878 ועד לתחילת המאה ה־21, כמעט לא התגוררו יהודים בעיר.

וליקו טרנובו היא עיר במרכז בולגיה. היא בירת מחוז ונמצאת כ־196 קילומטרים מסופיה. העיר יושבת על מפלסים שנקראים טרסות (מפלסים). הנהר יאנטרה עובר למרגלותיה. הבתים בנויים על שלוש גבעות: צארבץ, טרפיזה וסבטה גורה.

האזור מיושב מאז תקופות קדומות מאוד. היו כאן תושבים תראקים ורומאים. קיסר ביזנטי בנה מבצר על גבעת הצארים.
בשנת 1186 קמו שני אחים, אסן ופטר, והקימו ממלכה בולגרית עם טרנובו כבירה. העיר הייתה מרכז חשוב של שלטון ודת. על גבעת צארבץ עמד ארמון הצאר וכנסייה גדולה.
ב־1393 נכבשה העיר על ידי העות'מאנים, והיא נשארה תחת שליטתם זמן רב. אחר כך, במאה ה־19, העיר חזרה להיות חלק מבולגריה.
ב־1965 שינו את שמה לווליקו טרנובו, שפירושו "טרנובו הגדולה".

יהודים חיו בסביבה כבר מזמן, אולי מהמאה השנייה. יש עדויות יהודיות מהמאה ה־13. שליט מסוים נשא לאישה אישה יהודיה מטרנובו, ששמה היה שרה. היא התנצרה והפכה למלכה.
ב־1393 יהודים גורשו מהעיר. אחרי זה כמעט לא נשארו יהודים בטרנובו. חלק מבני הקהילה הגיעו לאיסטנבול ויצרו שם קהילה משלהם. כמה משפחות חזרו אחר כך לעסוק במסחר ובתפקידים ממשלתיים.