ונדה לנדובסקה

וַנדָה לַנדוֹבסקָה (5 ביולי 1879, 16 באוגוסט 1959) הייתה צ'מבליסטית פולנייה-יהודייה. צ'מבלו הוא כלי מקלדת עתיק, שצלילו שונה מהפסנתר. לנדובסקה נחשבת לפורצת דרך שחייה בסוף המאה ה-19 ובמאה ה-20 חידשו את העניין בצ'מבלו.

נולדה בורשה למשפחה משכילה. התחילה לנגן בפסנתר בגיל ארבע ולמדה בקונסרבטוריון של ורשה. המשיכה לימודים בקומפוזיציה בברלין. בשנת 1900 נישאה לחוקר פולקלור והגיעה לפריז. בתחילת דרכה לימדה בסקולה קאנטורום (1900, 1912).

עם הזמן בחרה להקדיש את עצמה למוזיקה מתקופת הבארוק (תקופה מוסיקלית מהמאה ה-17 וה-18). היא ויתרה על הקריירה כפסנתרנית והתמקדה בצ'מבלו. החלטה זו עוררה התנגדות אצל חלק מהמוזיקאים, אך גם תמיכה ממנהיגים כמו גבריאל פורה ומנואל דה פאיה.

לימדה צ'מבלו בבית הספר הגבוה למוזיקה בברלין (1912, 1919). חקרה יצירות של באך, קופרן וראמו, ונסעה לאוספים ולמוזיאונים באירופה כדי למצוא כלים מקוריים. היא רכשׂה כלים עתיקים והזמינה כלים חדשים, כמה מהם בייצור כבד בהשפעת מבנה הפסנתר. כלים מסוג זה השפיעו גם על האופן שבו מאזינים מודרניים שופטים את הקלטותיה.

זמרים ומלחינים כתבו יצירות בשבילה. מנואל דה פאיה השתמש בחזרה של הצ'מבלו לתזמורת, ובשעות אחרות נכתבו לה קונצ'רטו וצורות אחרות של יצירות, כמו ה-"Concert champêtre" של פרנסיס פולנק.

בשנת 1925 ייסדה בפריז בית ספר למוזיקה עתיקה. משנת 1927 ביתה בסן-לו הפך למרכז לחקר וביצוע מוזיקה עתיקה. בזמן מלחמת העולם השנייה, כיוון שהייתה אז אזרחית צרפת ממוצא יהודי, נמלטה מפריז עם עוזרתה ושותפת חייה, דניז רֶסטוּ. עזבה את סן-לו ב-1940, נדדה בדרום צרפת, ואז הפליגה מליסבון לארצות הברית והגיעה לניו יורק ב-7 בדצמבר 1941. ביתה נבזז והכלים וכתבי היד נגנבו, והיא הגיעה לארצות הברית ללא נכסים משמעותיים.

בשנת 1949 התיישבה בלייקוויל, קונטיקט. שם חידשה את פעילותה כמבצעת ומורה, וסיירה בקונצרטים בארצות הברית. ספריה על מוזיקה, כולל ספרים על מוזיקה עתיקה, נערכו ותורגמו על ידי דניז רסטוּ.

וַנדָה לַנדוֹבסקָה (1879, 1959) הייתה נגנית צ'מבלו מפולין. צ'מבלו הוא כלי מקלדת ישן. הוא נשמע אחרת מהפסנתר.

היא החלה לנגן צעירה ולמדה מוזיקה בורשה ובברלין. אחרי נישואיה עברה לפריז והחלה ללמד שם. לנדובסקה רצתה להחיות את המוזיקה הישנה של הבארוק. היא חיפשה וקנתה כלים ישנים.

שירים וכלים חדשים נכתבו במיוחד בשבילה. ב-1925 היא פתחה בית ספר למוזיקה עתיקה בפריז. מאוחר יותר, כשהנאצים כבשו חלקים מאירופה, נמלטה עם חברתה דניז רסטוּ. הם הגיעו לארצות הברית ב-7 בדצמבר 1941. בבית שלה נגנבו כלים וכתבי יד, והיא הגיעה לאמריקה עם מעט חפצים.

בשנת 1949 התיישבה בקונטיקט. היא המשיכה לנגן וללמד. הספרים שלה על מוזיקה נערכו בעזרת דניז רסטוּ.