ועד הצירים

ועד הצירים (Zionist Commission) היה משלחת של ההסתדרות הציונית לארץ ישראל שפעלה בין 1918 ל‑1921. בראשות חיים ויצמן, מטרתו הייתה להניח יסוד לבית לאומי יהודי בארץ, לדאוג ליהודי הארץ ולשרת כגשר בין היישוב העברי לשלטונות הבריטיים לאחר הצהרת בלפור.

הרעיון להקים את הוועד נולד בסוף 1917 והאישור הבריטי הגיע בינואר 1918. המשלחת הגיעה באפריל 1918 דרך מצרים. כבר במצרים נפגשו נציגיו עם נציגים ערביים בניסיון להפחית חשדות.

הוועד התמקם ביפו ועבד בשלושה קווי פעולה: מגע עם ההנהגה העברית, שימור יחסים עם הבריטים ושיקום היישוב היהודי. הארץ הייתה בכלכלה קשה, עם מחסור בכספים ומגפות. הוועד הביא כספים ונסה לתמוך בתשתיות החינוך, הבריאות והרווחה.

הוועד פתח מחלקה לקליטת עולים. מאז 1919, כשהעלייה גדלה, סידר בתי עולים, הלוואות וסיוע רפואי. הוועד עודד עלייה, אך בפועל העדיף לעתים להביא עולים עם אמצעים.

נוצרו תוכניות להכשרת פועלים וחקלאים, ייבוש ביצות ועבודות חקלאיות. הוועד סייע בפעולות פרקטיות כדי להגדיל את התעסוקה העברית וסיפק ציוד ופיצויים לאלו שנזקקו.

הוועד תמך באופן חלקי בשוטרים ופקידים יהודיים וסיפק סיוע מוסדי. הוא הטיל על זאב ז'בוטינסקי לארגן את ההגנה העצמית, ובחסותו החלה התארגנות ההגנה. לאחר מאורעות 1920 גברו ההשקעות בהגנה וסיוע לנפגעים.

הוועד עבד בעיקר על הכשרת קרקע, שתילת עצים, ייבוש ביצות ושיקום חוות. פעילות זו הוגבלה לעתים בגלל תפקידים של גופים אחרים כמו קק"ל.

החינוך היה עדיפות מרכזית. הוועד חיזק את מערכת בתי‑הספר, גייס מורים, קידם ספריות ובתי‑ספר למוזיקה וסייע בפרסום ספרים. ב‑24 ביולי 1918 הניח ויצמן את אבן היסוד לאוניברסיטה העברית.

הוועד בחר לנסות דיאלוג עם מנהיגים ערביים, אך נתקע בחשדנות ובחוסר הנהגה ערבית אחידה. ניסיונות לגשר עלו בקושי. בשנת 1919 נחתם הסכם ויצמן‑פייסל בינם לבין נסיך פייסל, שהכיר בחלק ממטרות הציונות.

ועד הצירים כיהן עד 1921. הוא הושפע מחילוקי דעות פנימיים, הרכב חלש, תגובת בריטים מתונה וחוסר גיבוי מצד חלקים במנהיגות הציונית. הוועד הצליח בתחומים חברתיים וחינוכיים, אך לא מימש את כל הציפיות המדיניות והחקלאיות שהוטלו עליו.

ועד הצירים היה צוות של מנהיגים ציוניים שבא לארץ בישראל אחרי הצהרת בלפור. הם ידעו להוביל את הפעולות בין 1918 ל‑1921.

הוועד קיבל אישור בריטי ב‑1918 והגיע דרך מצרים. ניסו לדבר גם עם נציגים ערבים כדי להוריד חשדות.

הם התמקדו בשלושה דברים: לדבר עם הבריטים, לעזור ליהודים בארץ ולחזק את היישוב.

הוועד עזר לעולים חדשים. הוא סידר להם בתים זמניים, הלוואות ועזרה רפואית.

הם ארגנו עבודות חקלאיות, הכשירו פועלים ועזרו למצוא מקומות עבודה.

הם תמכו בשוטרים ופקידים יהודיים. ז'בוטינסקי ארגן בתחומם את ההגנה העצמית, כדי להגן על יישובים.

הוועד עזר לייבש ביצות, לשתול עצים ולשקם חוות חקלאיות.

הם חיזקו בתי‑ספר, גייסו מורים ועודדו תרבות. ב‑24 ביולי 1918 הניחו אבן יסוד לאוניברסיטה העברית.

ניסו לשוחח עם הערבים, אבל קשה היה להסכים. היה רצון לשתף פעולה, אבל זה לא תמיד הצליח.

בשנת 1921 הוועד חדל לפעול. היו חילוקי דעות וחוסר תמיכה. הם הצליחו בעזרה חברתית, אבל לא בכל התוכניות.