ועדה ציבורית

ועדה ציבורית היא קבוצה שממנה הממשלה או רשויות אחרות. המטרה שלה היא לחקור נושא שעל סדר היום הציבורי בצורה יסודית ובלתי מוטה. הוועדות יכולות להוקם גם בשיתוף גופים ציבוריים אחרים.

חברי הוועדה בדרך כלל אנשי ציבור־בעלי־מומחיות. אלו אנשים בעלי ניסיון ומוניטין, שאינם מעורבים בפוליטיקה. המטרה היא להבטיח שמסקנות הוועדה יהיו אובייקטיביות ומועילות.

לשם הקמתה מונפק כתב מינוי על־ידי השר המתאים. בדרך כלל הוועדה גם מקבלת שם שמשקף את מטרתה. פעמים רבות הוועדה מזוהה על־פי שם יושב הראש, כפי שקורה בוועדות הקרויות על שם מאיר שמגר.

בסוף עבודתה מפרסמת הוועדה דו"ח, מסמך שמסכם את הממצאים והמלצותיה. לעיתים הוועדה לא עומדת בלוח הזמנים, ומפרסמת דו"ח ביניים. ברוב המקרים הדו"ח זמין לציבור ועיקריו מדווחים בתקשורת. עם התפתחות האינטרנט מופיעים לעיתים הדו"חות המלאים ברשת.

משיקולי ביטחון המדינה לעיתים מחולק הדו"ח לחלק גלוי וחלק סודי, שהנתונים בו ניתנים רק למוסמכים. המלצות הוועדה אינן מחייבות חוקית. לפעמים הן לא מיושמות, ולעיתים מימושן נדחה שנים. יחד עם זאת, להמלצות אלה יש משקל ציבורי גדול, ונדרש טעם משמעותי כדי להתעלם מהן.

בחוק נזכרות ארבעה סוגי ועדות ציבוריות. רוב הוועדות מוקמות למטרה מסוימת ונגמרות כאשר המשימה הושלמה, אך חלקן פועלות לאורך זמן. גם בספרות נעשה שימוש בדימוי ועדה, כמו אצל ש"י עגנון.

ועדה ציבורית היא קבוצה של אנשים שבוחנים נושא חשוב. הממשלה או רשויות אחרות ממנות אותה.

חברי הוועדה הם אנשים בעלי ניסיון. הם בדרך כלל לא פוליטיקאים. כך אפשר לקבל החלטות הוגנות.

בעת הקמת הוועדה מקבלים כתב מינוי מהשר. לעיתים קוראים לוועדה על שם מי שעומד בראשה.

בסיומה כותבים הוועדה דו"ח. דו"ח הוא מסמך שמסביר מה מצאו ומה הם ממליצים. לפעמים יש דו"ח ביניים לפני סיום העבודה.

ברוב המקרים הדו"ח פתוח לציבור. לפעמים חלק מהדו"ח נשאר סודי בגלל ביטחון. ההמלצות של הוועדה לא תמיד מחייבות, אבל אנשים מקשיבים להן.

יש כמה סוגי ועדות לפי חוק. רוב הוועדות פועלות לתקופה קצרה. יש גם ועדות שעובדות לאורך זמן.

גם בספרים יש תיאורים על ועדות, כמו אצל ש"י עגנון.