ועדת השמות הממשלתית

ועדת השמות הממשלתית היא ועדה ציבורית, גוף שממונה על-ידי הממשלה, שקובעת שמות ליישובים ולנקודות על מפת ישראל. הוועדה גם החליפה שמות ערבים שקיימו עד 1948 לשמות עבריים והחלטותיה מחייבות את משרדי המדינה.

הוועדה הראשונה לקביעת שמות הוקמה ב־1920 בימי המנדט הבריטי. הוועדה כללה דמויות בולטות כמו דוד ילין ויצחק בן-צבי. ב־1925 נוסדה ועדת שמות על ידי הקרן הקיימת לישראל (קק"ל). לוועדה זו לא היה מעמד חוקי, אך השמות שהיא יזמה הוכרו בפועל בכ־400 יישובים.

בשנות ה־40 פעלה ועדה גאוגרפית לנגב, שתרמה כ־600 שמות לעצמים גאוגרפיים (גבעות, הרים ונחלים). מצוין כי הוועדה הגאוגרפית הורשתה להרחיק שמות ערביים מטעמים מדיניים, וכי חלק מהשמות הערביים נחשבו על ידה לארעיים.

בשנת 1951 איחדה ממשלת ישראל את הוועדות וקיבעה מעמד רשמי לוועדה המאוחדת. הוחלט לפרסם את החלטות הוועדה ברשומות כך שמשרדי הממשלה יחויבו להשתמש בשמות שנקבעו. נוסדו שלוש ועדות משנה: גאוגרפית, היסטורית ויישובית.

ב־50 שנות פעילות הראשונות שינתה והוסיפה הוועדה כ־9,000 שמות. הוועדה מפרסמת את החלטותיה בדפי מידע וברשומות, ומעדכנת רשימות שמות המשמשות גופים שונים בממשלה. בשנת 1999 פרסמה הוועדה אטלס עם שמות 900 יישובים שהוקמו בין 1948 ל־1998, כולל מקור השם ומידע בסיסי על כל ישוב.

הרכב הוועדה כלל היסטוריונים, גאוגרפים, ארכיאולוגים, מומחי לשון ומקרא, ונציגי משרדי הממשלה וקק"ל. לאורך השנים מונו יושבי ראש וחברי ועדה רבים; בין השמות הבולטים מוזכרים זלמן ליף שנמנה ב־1950, אברהם בירן שכיהן ארוכות, ומשה ברור שמונה ב־2006.

בשנת 2014 הוסדרו מסגרות מינוי: הוועדה תכלול כ־26 חברים, בהם כ־20 נציגי ציבור ונציגי משרדי ממשלה. ב־2022 הורחבה הוועדה ל־30 חברים והוגדל מספר נציגי הציבור ל־24. בפברואר 2023 התפטרו שני חברים. ביולי 2024 מינתה הממשלה שישה נציגי ציבור חדשים והאריכה כהונות של כמה חברים. בספטמבר 2025 הוחלט להקטין את נציגי הציבור ל־22 ולהוסיף נציגים מטעם מנהלת ההתיישבות ולשכה מרכזית לסטטיסטיקה.

(רשימת יושבי הראש מוזכרת במקורות ההיסטוריים של הוועדה.)

לפני פעילות הוועדה נקראו עשרות יישובים בשמות לועזיים, כמו הרצליה וכפר ביאליק. הוועדה גם התנגדה בחלק מהמקרים לשמות כאלה.

דוד בן‑גוריון דחף למתן שמות עבריים בנגב כחלק מהחזון לפיתוח השממה. הוועדה לקבע שמות בנגב במשך עשרה חודשים וקבעה 561 שמות, מתוכם כ־29 שמות יישובים. המפה הזאת הופצה לאחר הסכמי שביתת הנשק של 1949, ובן‑גוריון הורה לכלול שמות עבריים גם באזורים שמעבר לקו הירוק, קו שביתת הנשק מ־1949.

ועדת השמות היא קבוצה שממנה הממשלה. היא קובעת שמות ליישובים ולמקומות בארץ.

הוועדה הראשונה הוקמה ב־1920. ב־1925 קמה ועדה בשם הקרן הקיימת לישראל (קק"ל). הוועדות נתנו שמות לכמה מאות יישובים.

ב־1949 פעלה ועדה שמות מיוחדת לנגב. היא קבעה שמות לכ־600 מקומות טבעיים, כמו גבעות ונחלים. דוד בן‑גוריון רצה לתת שמות עבריים כדי לפתח את האזור.

בשנת 1951 אוחדו הוועדות לוועדה אחת רשמית. ההחלטות שלה הפכו לחוקיות. הוועדה הקימה שלוש קבוצות משנה: גאוגרפית, היסטורית ויישובית.

ב־50 השנים הראשונות שינויה והוסיפה הוועדה כ־9,000 שמות. ב־1999 הוצא אטלס עם שמות 900 יישובים ושנת ההתיישבות שלהם.

בוועדה יש היסטוריונים, גאוגרפים, ארכיאולוגים ונציגי משרדי הממשלה וקק"ל. הממשלה בוחרת את החברים.

בשנים האחרונות עברו שינויים בהרכבים: ב־2014 הוגדרה הוועדה ל־26 חברים. ב־2022 הוגדלה ל־30 חברים. בשנת 2023 שני חברים התפטרו. ב־2024 מונו שישה חברים חדשים.

לפני פעילות הוועדה נקראו כמה יישובים בשמות לועזיים, כמו הרצליה וכפר ביאליק.

הוועדה לנגב קבעה 561 שמות לאתרים בדרום. חלק מהשמות היו ליישובים ומספרם היה קטן יחסית.