ועידה אקומנית היא כנס של בישופים מכל העולם הנוצרי. סינוד הוא גם כנס של בישופים, אך אקומני (מלא־עולמי) כולל נציגים מכל הקהילות הנוצריות. הוועידה עוסקת בעיקר בנושאי אמונה ופולחן.
המונח "אויקומנה" (oikumene) מתייחס ל"העולם המוכר" או לעתים ל"העולם הנוצרי". ב-1054 היתה פרצה גדולה בין הכנסייה הקתולית לאורתודוקסית. מאז כל אחת מהכנסיות טוענת שהוועידות האקומניות שלה מייצגות את כלל הבישופים שלה.
שמות אחרים לוועידה אקומנית הם קונציל, ועידוד (ויעוד) ומועצה.
הכנסייה הקתולית והאורתודוקסית מקבלות בדרך כלל את החלטות שבע הוועידות הראשונות. גם חלק מהפרוטסטנטים מכירים בהן, אך עם הסתייגויות.
ועידת ניקיאה (325) קבעה נוסח אמונה ראשוני ודנה בשלוש־האלים, וגינתה את האמוניה האריאנית, שלא קיבלה אחר כך ועדות אלו.
קונסטנטינופול הראשונה (381) שינתה וחיזקה את נוסח האמונה שנקרא לעיתים הקרדו.
אפסוס (431) הכריזה על מריה כ"תיאוטוקוס", אם האל, וגינתה את הנסטוריאנים.
כלקדון (451) קבע שלישו יש שתי מהויות, אלוהית ואנושית, וקבע עמדה נגד המונופיזיטיות.
קונסטנטינופול השנייה (553) חיזקה החלטות קודמות וגינתה כתבים חדשים בעלי השפעה אריאנית או מונופיזיטית.
קונסטנטינופול השלישית (680, 681) דחתה את המונותלטיזם וקבעה שלישו יש שני רצונות נפרדים, אלוהי ואנושי.
ניקיאה השנייה (787) החזירה את כיבוד האיקונים (תמונות קדושות) לאחר תקופת איסור.
וועידות נוספות, כמו קוויניסקסט (692), היו בעיקר מנהליות. הקתולים לא תמיד קיבלו החלטות אלה.
חלק מן הוועידות התקיימו אחרי שהכנסייה המערבית והבישופים הקתוליים פעלו בנפרד. אלה מקובלות רק על הכנסייה הקתולית.
קונסטנטינופוליס הרביעית (869, 870) עסקה בסילוקו והחזרתו של פוטיוס כפטריארך.
ועידות לטראנו (1123, 1215) התייחסו לסכסוך על מינויי כהנים, כללי לבוש וכמורה, ומעמד האפיפיור. הלטראנו הרביעי (1215) קבע עליונות אפיפיורית וכללים לכמורה.
ליון (1245, 1274) התעסקו בסידור המסדרים ובמעמד הכנסייה. ויין (1311, 1312) פיזרה את מסדר הטמפלרים.
ועידות כמו פיזה (1409) וניסיונות אחרות ניסו לפתור את הקרע המערבי. ועידת קונסטנץ (1414, 1418) שמה סוף לקרע הזה.
בזל (1431, 1445) נגעה בניסיון לאיחוד עם האורתודוקסיה. חלק מכנסיות המזרח חזרו לרומא והפכו לכנסיות קתוליות מזרחיות.
טרנטו (1545, 1563) הגיבה לרפורמציה, קבעה את הקאנון הקתולי (רשימת כתבי הקודש) והנחיות הפולחן.
הוותיקן הראשון (1870) קבע את דוגמת אי־שגיאה האפיפיורית (infallibilità pontificia). הוותיקן השני (1962, 1965) קרא לרפורמה ולפיוס עם כנסיות אחרות.
כמה ועידות מקובלות רק על הכנסייה האורתודוקסית. קונסטנטינופוליס (879, 880) החזירה את פוטיוס והדגישה את נוסח האמונה הניקיאו־קונסטנטינופוליתי מ-381.
קונסטנטינופוליס החמישית (1341, 1351) אישרה תיאולוגיה ספציפית של גרגוריוס פלמאס וגינתה מתנגדים מסוימים.
כנס ירושלים (1672) קבע את ההבדלים בין האורתודוקסיה, הקתוליות והפרוטסטנטיזם, וקבע נוסח מקרא לאורתודוקסיה.
(הוצגו כאן רק הוועידות וההחלטות החשובות ביותר, כפי שהוזכרו בטקסט המקורי.)
ועידה אקומנית היא כנס גדול של בישופים מכל העולם הנוצרי. בישופים הם מנהיגים בכנסייה.
המילה "אויקומנה" פירושה העולם המוכר או העולם הנוצרי. אחרי הפילוג ב-1054, כל כנסייה קיימה ועדות משלה.
שמות אחרים לוועידה: קונציל, ועידוד ומועצה.
חלק מהכנסיות מכירות בשבע הוועידות הראשונות. הנה כמה דוגמאות חשובות:
- ניקיאה (325): קבעו שהשילוש הקדוש נכון. קבוצות מסוימות לא הסכימו.
- אפסוס (431): קראו למריה "אם האל".
- כלקדון (451): קבעו שלישו יש טבע אלוהי וטבע אנושי.
- ניקיאה השנייה (787): אפשרו שוב לכבד תמונות קדושות.
- לטראנו ולטראנו הרביעי דנו בכללים לכמרים ובעליונות האפיפיור.
- טרנטו (1545, 1563): קבע כללים אחרי הופעת הפרוטסטנטים.
- הוותיקן השני (1962, 1965): קרא לשינויים ולעבודה משותפת עם כנסיות אחרות.
- קונסטנטינופוליס (879, 880): החזירו את פוטיוס ופעלו לשמור על נוסח האמונה.
- כנס ירושלים (1672): קבעו את נוסח המקרא של האורתודוקסים.
אלה הן ההחלטות והדוגמאות המרכזיות שהוזכרו בטקסט.
