'''ועידת השולחן העגול''', או '''ועידת סנט ג'יימס''', התקיימה בין 7 בפברואר ל-17 במרץ 1939. הוועידה הייתה ניסיון האחרון של ממשלת בריטניה לגשר על הסכסוך בין היהודים לערבים בפלסטין בזמן המנדט הבריטי (תקופה שבה בריטניה שלטה באזור מטעם חבר הלאומים).
הוועידה כונסה אחרי כישלון ועדת וודהד. בשלהי 1938 הכריזה בריטניה כי תזמין נציגים יהודיים וערביים, וגם נציגים ממדינות ערב, בניסיון להשיג הסכם. הבריטים רצו שקט באזור בגלל המתיחות הבין-לאומית שלפני מלחמת העולם השנייה.
בריטניה היססה בהתחלה להזמין את המנהיגים הפלסטינים של המרד משנת 1936, אך לבסוף קיבלה את הוועד הערבי העליון (מועצה שמייצגת את הפלסטינים). הערבים דרשו שהוועידה תהיה בריטית-ערבית בלבד, בלי ייצוג יהודי, אך בסופו של דבר הסכימו להשתתף.
בעדף המשלחת היהודית עמד חיים ויצמן. בין המשתתפים הבולטים היו דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי.
ראש משלחת הערבים היה ג'מאל אל-חוסייני. בוועידה השתתפו גם נציגי מצרים, עיראק וסעודיה, מה שהפך את הסכסוך לנושא אזורי.
הדיונים נפתחו ב-7 בפברואר. נציגי הערבים סירבו לשבת יחד עם הנציגים היהודים, ולכן כל צד דיבר בנפרד עם הבריטים. נציגי היהודים דרשו המשך עלייה על פי הצהרת בלפור (הצהרה בריטית שתמכה בית לאומי יהודי בפלסטין) ומנדט שיאפשר קיבוץ פליטים יהודיים.
הבריטים חשפו גם את מכתבי חוסיין-מקמהון (מכתבים מ־1915, 1916 שבהם נטען שהובטחה עצמאות לערבים). הבריטים טענו שהנוסח היה מעורפל ושהבטחה מפורשת לא ניתנה לגבי ארץ ישראל.
ב-15 בפברואר הציע מלקולם מקדונלד להגביל את עליית היהודים עד שיעור של 40% מהאוכלוסייה. בן-גוריון התנגד נחרצות.
העימותים והישיבה הנפרדת לא הניבו פתרון. המשלחת היהודית פרשה ב-27 בפברואר במחאה על עמדת הבריטים. ב-17 במרץ פורזה הוועידה לסיום.
ב-16 במרץ הציגה בריטניה תוכנית כללית שקראה להקמת "מדינת מעבר" דו-לאומית אם יצליחו ערבים ויהודים לשתף פעולה. התוכנית דרשה ברית עם בריטניה והבטחת זכויות מיעוטים. עליית היהודים הוגבלה ל-75,000 איש בחמש השנים הבאות, וקניית קרקעות הוגבלה.
התוכנית פורסמה רשמית ב-17 במאי 1939 כ"הספר הלבן" (מסמך מדיניות בריטי). בקרב יהודים נקרא המסמך לעתים "הספר השחור".
הודעה על התוכנית הובילה לתגובות נחרצות בשטח. הערבים קיימו הפגנות ושמחות קבלת פנים לתוכנית. בקרב היישוב היהודי הייתה זעם וכעס, והחלו תקופות חדשות של מחאה והתנגדות לעמדת הבריטים.
הבריטים הגיעו למסקנה שאין תהליך מהיר לפתרון הסכסוך. לכן קידמו רעיון של מדינה דו-לאומית כפתרון טכני, כפי שהוצג בספר הלבן.
'''ועידת השולחן העגול''' התקיימה ב-7 בפברואר עד 17 במרץ 1939. זו הייתה ישיבה חשובה של בריטניה עם נציגים יהודים וערביים. ישיבה = מפגש שבו משוחחים על בעיות.
בריטניה שלטה בארץ בתקופה שנקראת מנדט (בריטניה אחראית על המקום). בריטים ניסו לפתור את המחלוקת בין הקבוצות.
נציגים ערבים ויהודים הוזמנו. הערבים דרשו לא לדבר עם היהודים, אבל בסוף הגיעו שניהם.
המשלחת הונהגה על ידי חיים ויצמן. גם דוד בן-גוריון היה שם.
ג'מאל אל-חוסייני הנהיג את המשלחת הערבית. גם מעצמות ערביות אחרות שלחו נציגים.
הנציגים הערבים והיהודים דיברו כל אחד בנפרד עם הבריטים. הויכוחים היו קשים. היה ויכוח על ₪הצהרת בלפור₪ (הצהרה בריטית שתמכה ברעיון בית יהודי). הכוונה הייתה האם להמשיך לאפשר עלייה יהודית לארץ.
המשלחת היהודית עזבה את הוועידה כיוון שלא הסכימה עם ההצעות שהבריטים הציעו.
בריטניה הציעה תוכנית שדרשה שיתוף פעולה בין הערבים והיהודים. העלייה הוגבלה ל-75,000 איש בחמש שנים. קניית קרקעות הוגבלה. זה היה מסמך בשם "הספר הלבן" (החלטת בריטניה).
הערבים שמחו על התוכנית. בחלק מהיישובים היה יהודי כעס גדול והתחילו מחאות.
בריטניה הבינה שקשה למצוא פתרון זריז. לכן דיברה על רעיון של מדינה משותפת לשני העמים.
תגובות גולשים